איך להתגבר על כעס עצמי? לרצות להיות מישהי אחרת? שנאה עצמית?

בבית ספר לא היו לי חברים בבית לא היו לי חברים, אחותי קראה לי אוטיסטית ותמיד גרמה לי להרגיש שכל דבר שעשיתי לא טוב...
לא היה לי למי לספר דברים כי אבא שלי, היחיד שגידל אותי, כל היום בעבודה, ואמא שלי תמיד גורמת לי להרגיש כאילו היא עושה טובה שאני מנסה לספר לה משהו...
אמא שלי תמיד אמרה שאני צריכה להתבגר ולהיות כמו אחותי.
אף פעם לא התייחסו אליי, חוץ ממילים רעות, לא שמעתי כלום בילדות, חוץ מאבא שלי שהיה אומר לי כל ערב שהוא אוהב אותי, כלום.
הרגשתי כאילו הוא היחיד שאוהב אותי.
עכשיו הולך לי חברתית טוב יחסית באמת שכן אבל כשאני חוזרת הביתה אני עצובה...
ניסיתי לדבר עם אמא שלי אבל אני פשוט לא הצלחתי להגיד את מה שרציתי והמצאתי משהו אחר להגיד לה.
אני זוכרת שהייתי ילדה הייתי אומרת לאמא שלי שאני שונאת אותה, חשבתי שהיא שונאת אותי, כי זה מה שהיא שידרה.
"את ילדותית" "את צריכה להיות יותר כמו אחותך"
תמיד הרגשתי הכי פחות טובה, מה שגרם לי גם לאנורקסיה, ואז איבדתי את המחזור לחודשיים.
בכיתי לה וסיפרתי לה שנגמר לי המחזור והיא התעצבנה...
היה לי קשה לנשום אני חושבת בגלל האנורקסיה וסיפרתי לה שקשה לי לנשום והיא אמרה שזה לא קורה בגיל הזה וצחקה...
הבנתי שלספר לה מה עובר עליי זה לא אפשרי, ניסיתי לספר לה עכשיו הכל אבל היא שוב עשתה פרצוף של עושה טובה ואז שתקתי...
אני מרגישה כאילו יש לי אמא שמתנהגת כאילו לא אכפת לה מימני...