מה הדבר הכי קשה שעברתם בחיים?

החיים

דיכאון, חתכתי ורידים, והתגברתי על המוות של מישהו שאני ממש אוהבת

חרם.
הייתי הילדה הכי יפה בכיתה, (באמת שכן) והבנות החליטו לעשות עליי חרם.
החרם נמשך 6 שנים.
א-ו

השפלה
ב-ז

מחשבות אובדניות
פחדים
הורים גרושים
מוות של אדם קרוב
אשמה
אשמה
אשמה
אשמה
פחדים
פחדים
לחץ
מחשבות אובדניות
חרדה חברתית
החברה של אבא
החבר של אמא
הבת של חברה של אבא
הבן של החברה של אבא
חבר של אמא
חבר של אמא
חבר של אמא
חבר של אמא
לחץ
לחץ
פחד
אשמה
שנאה עצמית
חרדה חברתית
חרם
שנאה
להרגיש לא מקובלת בחברה
להרגיש שונה
לחשוב שאני לבד
לחשוב שאני גרועה
לחשוב שאני לא מספיק טובה
שמשתיקים אותי כל הזמן
שלא נותנים לי להביע דעות

להרגיש חופרת ואז יוצא שאני שותקת!

עוד משהו?

מסכימה עם תגובה ראשונה, החיים.
הקטע הוא שכל החיים שלי זה חרא אחד גדול וכל דבר שאני עוברת שם הוא חרא ויש כל כך הרבה. שאני כבר מעדיפה להגיד "החיים"

אין משהו סךציפי
אני יכולה להגיד שזה היב הקטע בו ההורים שלי התגרשו בדרך הכי מגעילה שאפשר
אני יכולה להגיד שזה הקטע הזה שבו חתכתי בלי הפסקה במשך שנתיים שלוש
ואני יכולה להגיד שזה הקטע בו אובחנתי בדיכאון והתחלתי לקחת כדורים.
אבל אני לא חושבת לנכון להסתכל על זה ככה.
אני שמחה שכל זה קרה.
אולי זה היב צריך דחיפה גדולה יותר בשביל להתנתק לי מהחייל אבל זה קרה, בגלל זה אני לא יודעת בדיוק להצביע על נקודה גרועה בחיים שלי כי בסוםו של דבר זה הוביל לטוב.

חרם

והגרושים של ההורים שלי
זה היה ממש סבל ב6 שנים הראשונוץ