הגיוני שנמאס לי שכשאני נמצאת לבד יש אנשים שמרחמים עליי או שואלים אם אני בסדר?

הגיוני מאוד

כן. אני מבינה אותך

לבד בבית ספר? כמה זמן זה נמשך? מה את חושבת הסיבה לזה שאין לך קשרים חברתיים? את מופנמת? קרה משהו מסויים? פעם היית אחרת?
התחושות שלך הגיוניות מאוד, כי אנחנו יצורים חברתיים. השאלה אם את רוצה ליצור שינוי.

שואל השאלה:
אני יכולה להגיד שאני מופנמת... ואנשים רבים פגעו בי או הרסו את האמון שלי בהם..

אני לא מי פגע בך ואיך, בת כמה את ואם שיתפת את הקרובים שלך. ברור שקשה לשקם אמון לאחר שבני אדם פגעו בך, אבל לא כל בני האדם פוגעים. יש אנשים רבים טובים שלא ירצו לפגוע בך. האם עירבת בתחושות שלך מישהו מההורים? יש מישהו שממשיך לפגוע בך? ממצי התחלת להתבודד? זה קורה רק בבית ספר, או גם עם משפחה ובכל סיטואציה חברתית? בהחלט אפשר לשנות את המציאות, אבל את תצטרכי עזרה. ניסית לפנות ליועצת בית הספר? יש לך חברים?
מה היית רוצה שיהיה אחרת כדי שתרגישי טוב יותר?

שואל השאלה:
זה גם עם המשפחה ובסיטואציות חברתיות..
אני יודעת שלא כולם רעים אבל עדיין אני מפחדת ממה שיחשבו עליי ואם הם יהיו צבועים אליי ויעזבו אותי כמו שהמון כבר עשו..
ואני בת 14
ויש לי חברות רק מהאינטרנט.. ונפגשתי איתן והם ממש חמודות ותמיד לצידי.. ואני מרגישה שזה מספיק בשבילי.

את מתארת כאילו קול ביקורתי פנימי שמלווה ומבקר אותך בכל מה שאת עושה. זו סוג של מחשבה חרדתית. את צריכה לחזק את תחושת הערך העצמית שלך וליצור לעצמך חוויות חיוביות. החשש שאת מתארת מנטישה, הוא חשש מוכר, אבל נשמע שאצלך זה חשש שמשתק אותך מלנסות רק בגלל הסיכוי שתפגעי.
יש לך חבר או חברה קרובים? ניסית לממוא לעצמך סביבה חברתית פשוט שיפוטית מהחברה בבית הספר? למשל, בפעילות התנדבותית, בספורט, בטיולים בסופ"ש במסגרות שונות, בתחביבים משותפים עם אחרים?
את צריכה ללמוד להרפות את הביקורת העצמית, ולהבין שלא יקרה דבר גם אם תתאכזבי שוב. כולם מתאכזבים בחיים, אבל אי אפשר לחוות, לאהוב ולהתפתח, בלי הסיכון הזה שכולם נאלצים לקחת.
זה שיש לך חברות מהאינטרנט זה מעולה, אבל תיארת שעדיין את מרגישה בדידות וששואחים אותך מה קרה כשאת מכטנסת בעצמך.
ניסית למצוא לעצמך נער בגילך שיהיה לך נחמד איתו? לא חייב להיות חבר. מישהו אולי גם קצת מופנם שתוכלי לחלוק איתו ולשתף. אל תחששי לנסות להפתח קצת חברתית בצעדים קטנים. אם תראי שאת מרגישה תקועה ובודדה ללא כוחות לעשות שינוי, כדאי לשתף את ההורים ולשקול אולי שיחות עם מטפל, שינסה להבין מדוע יש לך ביקורת עצמית גבוהה כ"כ, ואיך גורמים לך לקבל את עצמך, לדאוג פחות וליצור לאט קצת יותר קשרים חברתיים.