איך אני אמורה לחשוב כבר?

אני כיתה י', אני מודעת לכך שאני עוד צעירה ועומדים בפניי המון דברים. אבל כשזה מגיע לאהבה אני מרגישה כאילו אני פשוט לא שווה את זה אבל בו זמנית כן. אני ילדה יחסית אופטימית, אני אוהבת לצייר כבר במשך המון זמן, יש לי ראש פתוח ואני באמת יכולה להתחבר כמעט לכולם למרות שאין לי הרבה חברים.., הציונים שלי כן טובים ואני לא ממש טיפשה.. ואני גם לא הכי מכוערת, המון אנשים אומרים לי שלדעתם אני מאוד מאוד יפה גם אם קשה לי להאמין בזה. אבל איכשהו לא היה לי חבר מאז כיתה ו וגם זה היה אדיוטי כמו שזה בדרך כלל בגיל הזה. היה ילד שהתאהבתי בו והוא קטן ממני בשנתיים וזה המשיך ככה יותר מחצי שנה, כמובן שהוא לא אהב אותי חזרה בכלל. וכשאני מתאהבת במישהו זה ממש קשה לי כי אני לא מתאהבת בקלות בכלל ולהפך. יש משהו בי שאני לא בסדר? זה חיסרון אצלי שאני צריכה לשנות או משהו? אני פשוט חושבת שאולי הבעיה היא בזה שאני לא מחבבת ילדים בגילי או שאני פשוט "מוזרה"..