8 תשובות
קרה וקורה גם לי. ממש עכשיו. אני חושבת?שאת פשוט צריכה להשאר חיובית ולשתף חפחות מישהי אחת שאת סומכת עליה
שואל השאלה:
לא, אני מעדיפה לשמור לעצמי.. וברור אני מנסה להשאר חיובית או סתם לזייף את זה אבל אני פשוט לא מצליחה
לא, אני מעדיפה לשמור לעצמי.. וברור אני מנסה להשאר חיובית או סתם לזייף את זה אבל אני פשוט לא מצליחה
אנונימית
לשתף לשתף לשתף
את חייבת לספר למישהו. תתחילי עם חברות שלך. את לא צריכה להיות בסיטואציה הזאת לבדך. זה יעשה הכל הרבה הרבה הרבה יותר גרוע. יש לך חברות טובות, וזו ברכה. הן דואגות לך. תשתפי אותן.
אחרי זה תשתפי את המשפחה שלך. אני לא יודעת איך היחסים בניכם, אבל הם צריכים לדעת (אלא אם כן הקשר שלכם לא תקין).
ואז, לפי לפסיכולוג. או למטפל. או ליועצת. אנשים מוסמכים כאלה מנוסים בלעזור לאנשים כמוך. ותאמיני לי שזו הדרך הכי מוצחת לצאת מהמצב הזה.
אני כאן בפרטי לכל דבר,
אף פעם לא שופטת
את חייבת לספר למישהו. תתחילי עם חברות שלך. את לא צריכה להיות בסיטואציה הזאת לבדך. זה יעשה הכל הרבה הרבה הרבה יותר גרוע. יש לך חברות טובות, וזו ברכה. הן דואגות לך. תשתפי אותן.
אחרי זה תשתפי את המשפחה שלך. אני לא יודעת איך היחסים בניכם, אבל הם צריכים לדעת (אלא אם כן הקשר שלכם לא תקין).
ואז, לפי לפסיכולוג. או למטפל. או ליועצת. אנשים מוסמכים כאלה מנוסים בלעזור לאנשים כמוך. ותאמיני לי שזו הדרך הכי מוצחת לצאת מהמצב הזה.
אני כאן בפרטי לכל דבר,
אף פעם לא שופטת
שואל השאלה:
אני ממש רוצה פסיכולוג אבל בשביל זה המשפחה צריכה לדעת.. ולשתף אני פשוט לא יכולה אני ככה כבר מאז שאני זוכרת את עצמי.. אני לא מסוגלת לסמוך על אף אחד וכל דבר שקורה לי אני שומרת לעצמי, הדיכאון התחיל בסביבות גיל 9 ואני בת 14, אני עדיין חיה אני פשוט צריכה עזרה בלי לשתף אנשים שמכירים אותי, יש דרך?
אני ממש רוצה פסיכולוג אבל בשביל זה המשפחה צריכה לדעת.. ולשתף אני פשוט לא יכולה אני ככה כבר מאז שאני זוכרת את עצמי.. אני לא מסוגלת לסמוך על אף אחד וכל דבר שקורה לי אני שומרת לעצמי, הדיכאון התחיל בסביבות גיל 9 ואני בת 14, אני עדיין חיה אני פשוט צריכה עזרה בלי לשתף אנשים שמכירים אותי, יש דרך?
אנונימית
כן.
בפעם הבאה שמישהו קרוב שואל אותך "איך את?" אל תזייפי. תאמרי "האמת? אני מרגישה רע. כבר די הרבה זמן". אנשים שאוהבים אותך יעזרו לך.
לגבי המשפחה?
למרות שזה קשה, את חייבת לומר להם. בנסיעה באוטו מול הורה אחד, בארוחת ערב או סתם על הספה בסלון. חמש שנים של דיכאון זה לא צחוק. זה דיכאון קליני ואין לך דרך לצאת מזה חוץ מפסיכולוג.
רוצה או לא, זו הדרך. אנשים שאת אוהבת צריכים לדעת שאת במשבר.
בפעם הבאה שמישהו קרוב שואל אותך "איך את?" אל תזייפי. תאמרי "האמת? אני מרגישה רע. כבר די הרבה זמן". אנשים שאוהבים אותך יעזרו לך.
לגבי המשפחה?
למרות שזה קשה, את חייבת לומר להם. בנסיעה באוטו מול הורה אחד, בארוחת ערב או סתם על הספה בסלון. חמש שנים של דיכאון זה לא צחוק. זה דיכאון קליני ואין לך דרך לצאת מזה חוץ מפסיכולוג.
רוצה או לא, זו הדרך. אנשים שאת אוהבת צריכים לדעת שאת במשבר.
שואל השאלה:
אני פשוט לא יכולה לספר.. אני קופאת במקום ואני שונאת שמתייחסים אלי הדבר האחרון שאני צריכה זה יחס/צומי, א י בטוחה ברגע שאני אגיד משהו יגידו לי שאני סתם מחפשת צומי.. בחיים שלי לא לקחו אותי ברצינות, במיוחד משפחה.
אני פשוט לא יכולה לספר.. אני קופאת במקום ואני שונאת שמתייחסים אלי הדבר האחרון שאני צריכה זה יחס/צומי, א י בטוחה ברגע שאני אגיד משהו יגידו לי שאני סתם מחפשת צומי.. בחיים שלי לא לקחו אותי ברצינות, במיוחד משפחה.
אנונימית
אם ככה אני מבקשת ממך ללכת לדבר עם היועצת של הבית ספר שלך. היא לא שופטת ויש לה את האמצעים לעזור לך. אם תבקשי, היא תוכל להיות זו שתפנה למשפחה שלך. ואני חושבת שממנה זה יבוא בצורה שההורים שלך עשויים לראות יותר אמינה, כי אחרי הכל, זה המקצוע שלה.
אני חושבת שממש חשוב לשתף ולדבר על זה... לא נוכל לעזור לך בלי לדעת מה הבעיה, אם זה ישאר שמור בסוד המצוקה שלך רק תגדל ותגדל והנזק של זה עלייך רק יגדל ויגדל וישפיע לטווח ארוך יותר. רוצה לשתף אנשים שלא מכירים אותך? אולי תשתפי אותנו? או שאת רוצה אולי לפנות אלי בפרטי? אני אשמח לעזור לך...
או שאולי תפני לער"ן שיתנו לך יעוץ נפשי אנונימי טלפוני או בהתכתבות במחשב?
או שתבקשי ללכת לפסיכולוג ותמציאי סיבה אחרת? בבקשה בואי תנסי לעמוד מול זה, אני פשוט לא רואה שום דרך אחרת.
או שאולי תפני לער"ן שיתנו לך יעוץ נפשי אנונימי טלפוני או בהתכתבות במחשב?
או שתבקשי ללכת לפסיכולוג ותמציאי סיבה אחרת? בבקשה בואי תנסי לעמוד מול זה, אני פשוט לא רואה שום דרך אחרת.
באותו הנושא: