למה הרבה אנשים מתיחסים להרבה מצוות (גם לאלה שחובתן מן התורה) כמו למנהגים בעלמא? זה לא אומר שאני מזלזל במנהגים, חס ושלום.

כל דבר יש לו את ההגדרה שלו: יש מצוות שחיבותן מן התורה, יש מצוות שחיובן מדברי סופרים ויש דברים שהתקבלו כמנהג בכל עם ישראל ויש מנהגים שקיימים רק בעדות מסוימות. ברור שחובה לשמור את הכל (לגבי המנהגים - כל אחד חייב לשמור רק על המנהגים של העדה שלו), אבל חשוב לתת לכל דבר את הגדרה הנכונה שלו. לקרוא למצוות "מנהגים" זה מוריד מהחשיבות שלהן, כאילו שאין חיובן מן הדין, חס ושלום. יחד עם זאת גם לציים ששי מנהגים מאוד חמור. למשל מי שמחלל את יום טוב שני של גלויות - מנדין אותו, אפילו שזה "רק" מנהג (שולחן ערוך יורה דעה, סימן שלד, סעיף מג).