בבקשה תעזרו לי,בבקשה. אני חייבת.אפילו שזה ארוך זה יעזור לי כלכך אני מפחדת.

יש מישהו שיצאתי איתו כמה פעמים והיה חיבור אינטימי ואהבתי את זה.והוא איתי בפנימייה.אני בת 17 וחצי.ככה שאני רואה אותו רוב היום.והיו לי כזה כמה ימים שחשבתי עליו הרבה ורציתי אותו איתי כל הזמן שיחבק אותי ויאהב.ועכשיו כמה ימים שאני פשוט לא מרגישה כלפיו כלום.לא ראיתי אותו כי אני חולה ואני מדברת איתו מלא בפלאפון והוא מגיע לבקר אותי מחר.והוא הולך להיות אצלי עוד שבוע לכמה ימים.והוא חמוד ממש ומכבד.אבל אני מפחדת שאני איתו רק מלחץ כי אני לא יודעת מה אני מרגישה וזה מרגיש נורא.והוא חושב שאנחנו בזוגיות.ואני לאיודעת מה אני מרגישה או רוצה.כי הרגשות שלי קיצוניים ואני מפחדת לומר לו את זה כי אני יודעת שאני אתחרט ויבכה על זה אחכ מלא.אני יודעת שאני אתחרט.זה מערכת יחסים ראשונה שלי ואני מפחדת גם לצאת נצלנית.כי אני כן אוהבת אותו אבל לא מצליחה להרגיש את זה אולי? זה הגיוני?אני לא יודעת אני מבולבלת.מה לעשות? אני מרגישה מועקה כזאת,כי אני מפחדת מאד לאבד אותו,אבל לפעמים אני חושבת שבכלל לא הייתי רוצה להכיר אותו.ומצד אחד אני אוהבת את איך שהוא מחבק אותי ונותן לי נשיקה על הראש.זה נותן לי להרגיש טוב. אני אוהבת את זה שהוא מלטף לי את היד. מחזיק לי את היד.טוב לי ברגעים האלה בדרך כלל.אבל אולי כל זה נובע מפחד מאינטימיות יותר עמוקה או שאני לא אוהבת אותו? אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה ואין מצב שאני מדברת איתו על זה.אולי עם הקירבה והאינטימיות אני ארגיש את האהבה והתשוקה הזאת? זה נורמאלי וקורה? כשאוהבים מישהו ישר יודעים את זה? כי הוא באמת אוהב אותי ומוכן לעשות בשבילי הכל והוא עצוב אפילו עכשיו שאני לא בפנימייה והוא לא רואה אותי.והוא בן אדם מאד רציני,הוא כבר מוציא רישיון והכל והוא מאד מחושב.הפחד שלי שאני יעשה דברים בכוח מאי נעימות ואני לא ארגיש בנוח וזה ייצור מצב שאני סובלת.אני לא רוצה לזייף את עצמי ואני רוצה לאהוב אותו.וכמו שכתבתי זה כלכך מבלבל ואני באמת כבר לא יודעת מה לעשות.נכנסתי לסוג של מעגל כזה שאין לי איך לצאת ממנו כי אני נורא נורא מופנמת וביישנית.ממש אבל בצורה מוגזמת.אני אשמח שתוכלי להתייחס לכל הדברים בכתב ואולי להציע לי רעיונות ולומר לי איך זוגיות אמורה לעבוד מכל הבחינות וכל דבר שיש לך להגיד יעזור לי.אני מפחדת לאבד אותו ורוצה לאהוב.