אני רוצה ללכת לשנת שירות. ההורים לא מסכימים. ועד שאני יהיה 18 יהיה מאוחר מידי.

יש שנות שירות של דתיים אני חושבת.
ומה זה משנה. זה לא חילוני, זה לכולם.
אתה יכול לבחור ללכת בלי לומר להם

שואל השאלה:
יש רק בני עקיבא. וזה לא הסגנון שלי.

להורים שלי זה משנה.

לא אני לא יכול. הם לא נותנים לי לצאת מהבית בלי שאני מסביר להם בדיוק לאיפה אני הולך ועם מי ואיך.

אני חושבת שאתה צריך לספר להם זה לא שווה שאתה מסתיר מהם כי אמונה ודת צריכה לבוא מאהבה ואם אתה לא מתחבר זכותך וזה בחירה שלך גם אם הם יקחו קשה לפחות אמרת את האמת ולא תצטרך לשקר ולהיות באי נוחות

שואל השאלה:
שלוםם לכם
את צודקת
אבל ההורים שלי לא יסכימו איתך. הם יתחרפנו שהם יגלו. הם יכפו עליי את הדת בכח. ואני יודע את זה כי אמא שלי אמרה את זה במפורש.
ואני לא מסוגל יותר זה פשוט קשה לי.

תבהיר להם את זה תגיד להם שדת צריכה לבוא מאהבה ומיראה ואם הם יכפו עליך זה רק יהיה זלזול מה שהם יעשו וצריך לאהוב אחד את השני כמו שהוא "ואהבת לרעך כמוך"

שואל השאלה:
שלוםם לכם
אני כבר 17 שנה מנסה לדבר עם ההורים שלי.
אבל הם לא מקשיבים. אני טועה. הם צודקים. זהו. הם לא מסוגלים להקשיב לי.

יש מקומות לשנת שירותים במסגרות מסורתיות..
כמו גרעין צמרת.
יש את החברה להגנת הטבע שאני יודעת שהלינה לדוג ניפרדת.
הרבה זה עניין של בחירה באידיאלים שלך.
לא משנה היכן תיהיה..
אןלי כדי להתחיל להתעקש על מה שאתה אוהב ורוצה ולהנגיש להם זאת אומרת להסביר להם בדרך שלהם, למה זה הדבר הנכון בשבילך.
בהכללה גסה- כול ההורים סגורים וקשים ואטומים עד שהילד לכאורה מורד ואז יש כסאח בין ההורים ליד עד שהם מצליחים להבין את הדרך שלו ולראות שהיא באמת טובה בשבילו.
אני לא אומרת לך לצאת למלחמת חורמה אבל אולי להתחיל בדברים הקטנים של לההראות להם למה אתה חושב אחרת ומה היתרונות.
בהצלחה!

אני באותו מצב רק בצורה טיפה שונה. אני ממש רוצה ללכת לצבא ואבא שלי אמר לי שאין מצב, אלא אם כן אני הולכת למדרשה קודם, ואני ממש לא עומדת ללמוד תורה שנה שלמה.
אני מבינה את המצב שלך, אין עם מי לדבר. ואם אני אלך לצבא בלי שנת מדרשה בטענה שזה החיים שלי, לא יהיה לי לאן לחזור לשבתות..