אני מרגישה שהנעורים שלי מתבזבזים על מה שאני לא מעוניינת להתעסק בו בעתיד ובגלל זה אני לא רואה את עצמי חיה אחרי גיל 18 כי

האמת...
זה גם מה שאני חשבתי.
אין לנו חופש, או בכלל שואלים אותנו מה *אנחנו* רוצים ללמוד ומונעים מאיתנו להתעסק במה שאנחנו רוצים..

אולי אני טועה, אולי לא.

מסכימה..
זה מרגיש שאני ממש מבזבזת 12 שנים מהחיים שלי בללמוד דברים מיותרים וגם דברים שאפשר ללמוד בהרבה פחות שנים
אני אשכרה לומדת שיעור השכלה כללית ושיעור חינוך פיננסי וזה דברים שלא בחרתי ושלא יעזרו לי ובאמת אין בהם שום טעם בשבילי
ויש מלא מקצועות שאם לא אעבור בהם כמו הסטוריה ותנך שהם נורא מיותרים בשבילי, לא אוכל ללכת ללמוד מקצועות שכן יעזרו לי בעתיד
זה ממש חרא ואני בטוחה שעוד כמה שנים משרד החינוך יבין שזה בזבוז זמן רציני מהחיים וישנו את זה

שואל השאלה:
לפני שנה גם הציונים שלי לא היו בשמיים והיה לי קשה לשבת על התחת ללמוד (גם עכשיו) ואמא שלי פשוט אמרה שהיא רוצה להרוג את עצמה בגללי (זה כבר עבר והכל בסס
דר..) ולא היה לי חברים לספר להם אז לאט לאט ספרתי ליועצת והם דם ראו את החתכים שלי (מזכירה שהכל קרה לפני שנה) מפה לשם, היום כל הבית ספר יודע על זה בגללם, כל המורות מסתכלות עליי עקום והם בקשו מילד שיושב לידי שירגל אחרי מה שאני עושה.
לא מפסיקים לאיים על ההורים שלי שהם יתקשרו למשטרה.
העיקר שבהפסקות "מתוקה איך את מרגישה" "איזה סוודר יפה איפה קנית?"

שואל השאלה:
כל זה כי קשה לי במסגרת הזאת. היא לא מתאימה לי. עכשיו יבואו החכמים מבינינו ויגידו "אז תפרשי", ככ קל לומר.
אלה שתי מילים וזה ככ פוגע כי כל השאלה הזאת מבוססת על זה שאני לא יכולה לעשות את זה, ואם אני אעשה את זה לא תהיה לי דרך ללכת בה.
אמנם אני רוצה שהחיים שלי יהיו בידיים שלי ושל כל בן נוער בכל העולם, אבל אין, פשוט אין איך שידריכו אותי, כי זה לא קיים.

חשבת אולי לעבור לבית ספר אקסטרני?