6 תשובות
אובחנתי עם מחלת הלוקמיה, זאת הייתה אחת מהתקופות הכי קשות בחיים שלי. פחדתי לאבד את האנשים שהם חלק מהחיים שלי וחשובים לי בחיים. מחשבות שעולות לראש, בכיתי ללא הפסקה. הכרתי מישהי עם אישיות כובשת, שהעניקה לי את האהבה ההרמוניה והחום, הקשבה והאכפתיות. בזכותה החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהתרכז בבריאות שלי. שיתפתי את כל מי שהרגשתי שהוא קרוב אליי, חלק מהם תפסו ממני מרחק והחליטו להפגין חוסר אכפתיות. החלטתי לא לספר לכולם, כי ידעתי שהם יקבלו שוק מטורף ולא יכולתי לפרוק את מה שיושב לי בלב. עכשיו, אני מעניק לאנשים את אותה ההתנהגות והיחס. בדיוק עכשיו כשהם עוברים משברים. מצחיק כשפתאום הם עוברים משבר, הם נזכרים בי.
שואל השאלה:
אני ממש מצטערת על הדילי הענקק אבל חייבת להגיד שקראתי את התגובה שלך כמה וכמה פעמים ואני לא מפסיקה לבכות.. זה נשמע כלכך קשה.. איך אנשים יכולים להתעלם ממך במצב כזה? לפי מה שאני רואה ממש לא מגיע לך יחס כזה בכלל.. אבל אני שמחה בשבילך חייבת להגיד שזה אחד מהסיפורים הכי מרגשים ששמעתי.. אם אתה צריך משהו אני כאן, שלחתי לך הודעה
אנונימית
החיים לא מושלמים, כולם עוברים התפרקויות וקשיים.. להמשיך להתבכיין לא יעזור בכלום. מה לעשות שקיימים אנשים נצלנים שלא מעריכים מספיק.. אבל שטויות, הכל בסדר. וממש ממש תודה לך על האכפתיות נשמה, באמת 3>
שואל השאלה:
על לא דבר, אני נשארת כאן בשבילך 3>
אנונימית
אני עדיין עוברת את התקופה הכי קשה בחיי כבר ארבע שנים ומעלה
אני מחכה לנס שאני כבר יפסיק לסבול