פורק פה את הכל תגידו לי מה חשבתם ובבקשה תקדישו כמה דקות אני פורק פה באמת את כל מה שיש לי על הלב..

נמאס לי,נמאס לי שאנשים מורידים לי את הביטחון,שאנשים מאחלים לי דברים,שאנשים ישר שופטים אותי בלי להכיר,שאנשים מרכלים עליי,שאנשים לא מבינים אותי,שמשאירים אותי בצד,שמורידים אותי
אף אחד לא אוהב אותי באמת, אין לי בכלל חברים כל שנה ושנה שעברה אני יותר ויותר בודד וישר אנשים שאני לא מכיר ומכיר שופטים אותי מהמראה שלי,כמה פעמים בחיים שלי חשבתי על להתאבד?על כמה שאני לא טוב? על כמה שאני שמן ומכוער? על כמה הדברים הנוראיים והסבל שעברתי ואני עובר כל יום כי אני שונה מאחרים? על הבדידות שלי? על הדיכאון היום יומי שלי שהפך להרגל? על זה שאף יום הולדת שלי לא עושים לי כלום,לא משקיעים בי? שלאף אחד אני לא חשוב בכלל,שאני בוכה וקורה לי משהו לאף אחד זה לא מזיז את הציפורן? על זה שאני ה"חנון" של הכיתה והשכבה,על זה שיותר מסתדר לי להיות עם בנות מאשר בנים בגלל שככה הקדוש ברוך החליט? אבל מה מסתבר שגיליתי פרצופים אמייתים של כולם וכמה שכולם צבועים
ושעשיתי בר מצווה קטנה עם המשפחה גם זה עשיתי בעצב בגלל שהרבה אנשים לא באו
אין לכם מושג מה אני עובר ומה עברתי יום יום כל כך כואב לי כבר ופשוט בא לי למות אבל אני בן אדם חזק שלא נשבר ולא יסיים את החיים שלי לא משנה כמה הם גרועים וכמה שאני בדד וכמה שלא אוהבים אותי וכמה שאני לא חשוב לאנשים ולא משקיעים בי
למדתי להפסיק לשים על אנשים אבל בכל זאת יש לי תימים הקשים שאני חושב על כל מה שעברתי ונשארתי חזק ואני חייב לפרוק לעצמי כי אין לי למי
לא משנה מה אני מנסה לעשות ואני ילד ממש נחמד ילדים לא מתחברים אליי ועובדה שעד עכשיו אין לי חברים אבל אני חושב חיובי ואם זה מה שמגיע לי מגיע הכל מה' והכל קורה לטובה
מה דעתכם? יש מה שאפשר לשנות בי/את המצב שלי?
באמת זה הגיע למקום שאני עובר וילדים פשוט צוחקים או שאני נכנס ללייבים ילדים בכלל לא אומרים שלום או שאם אני מנסה לעשות משהו טוב חייבים ישר להוריד לי את המצב רוח.