אם הייתם ידידים של עצמכם, הייתם רוצים להמשיך בקשר? ולמה?

כן וכי רק אני בפנים יודעת כמה טוב יכלתי להעניק לעצמי והעדפתי לבזבז אותו על אחרים.

כן,כי אני הבנאדם היחיד שמבין אותי (איזה משפט משונה..)

לא כי אני מוזרה רצח

יכול להיות, רוב הסיכויים שלא, ובגלל שאני בן אדם קשה מאוד פשוט. אני יכולה להיות מאוד נודניקית ולא מניחה ורוב הסיכויים שפשוט הייתי מתחרפנת מעצמי

לא
כי אני בן אדם עם אגו ואני מעצבנת

לא, כי אני מעצבנת ולא מובנת לפעמים וגם קרינגית.

לא אני מפגרת

אני די חברותי כשמדובר בחברים קרובים שלי
אבל אם הייתי בת, והייתה לי הזדמנות להיות ידידה של עצמי? לא יודע האמת. מצד אחד, אני אדיש, אני לא מראה יותר מידי רגשות/אמפתיה מול אנשים שאני לא מכיר ממש טוב ואני איתם רק בקשרי ידידות, מצד שני, אני לא בן אדם רע או משהו.

כן.
כי אני בן אדם מכיל ואני לא כזאת ששופטת, ואפשר לדבר איתי על הכול, אני בן אדם עמוק ורציני כשצריך אבל גם יודעת לצחוק ובכללי אני נחמדה לכולם. חחח פאק החמאתי לעצמי יותר מדי, אבל כן, כול מה שאני מחפשת וצריכה באנשים יש בי, ואם הייתה מישהי כמוני הייתי מסתדרת איתה ממש טוב. האמת שיש לי חברה שממש דומה לי באופי רק שהיא יותר מופנמת ממני.

כן למה לא

שואל השאלה:
סקרן לדעת כמה מפה צדקו בהערכה של עצמם.

הידד! תודה לאנונימית מתחתיי שעוד מעט תימחק ואז זה יהיה מוזר ביותר.

כן, הלוואי ואני אמצא חברה כמוני...
אני לא רוצה לפרט.

(תודה על הפרח!)