וואו המחשבה הזאת פשוט הורגת אותי...

היום הודיעו לילדה מהשכבה שלי באמצע שיעור שאבא שלה נפטר
יש לה אח בכיתה ב ואח בכיתה ט
זה פשוט גורם לי כל כך לדיכאון וכל כך לרע גם שאני פחות מחוברת אליה ולא מכירה אותה
אלה הדקות הכי נוראיות בחיים שלה, הבשורות הכי רעות שיכלו לבשר לה ובזמן הכי נוראי, סבא שלה נפטר החודש גם ..
בבוקר היא שמחה וצחקה והיא יצאה מהבית ספר עם פרצוף מלא בדמעות
רק לחשוב על זה שכשהיא הגיעה לבית החולים, הגיעה לבית קברות זה פשוט לא נקלט שאבא שלה כבר איננו
כבר לא נשארו לה דמעות לבכות.
אני לא רוצה להרגיש ככה בחיים או לחשוב על זה בכלל ואני פשוט לא מסוגלת שסיפרו לנו על זה פשוט רצתי לשירותים והתחלתי לבכות ככ היה לי קשה לשמוע את זה ואני מרגישה ככ רע בגלל זה
הם מתפללים כבר חודשים ועושים הפרשות חלה ועונג שבת ושיעורי תורה ורבנים והשאירו אותו מחובר למכשירים ומה לא ?
אלוהים לוקח את הטובים ביותר...