מה אתם חושבים על הורים שיודעים שלילד שלהם יש דיכאון והוא סובל מאד אבל לא עוזרים לו לטפל בבעיה וגם כשהילד מבקש מהם

הוא יכול להיכנס עוד יותר לדיכאון ולהבין שאין לו אף אחד בעולם שמבין אותו

בכנות? ההורים נשמעים מזניחים
או בורים בעניין .
ברגע שהורים מודעים למצוקה אצל הילד מחובתם לעשות כל מה שביכולתם בשביל לעזור לילד.
בטח כשמדובר בעניין כמו דיכאון, והפרעות נפשיות. זה מדרון חלקלק.
אנשים שלא מקבלים את הטיפול המותאם להם יסבלו מבעיות רבות גם בחיים המבוגרים שלהם.
אני לא בטוחה שהם מחונכים מספיק בעניין, ושאכפת להם מתדמית יותר מידי.
אם ההורה מוכן לשים את האגו שלו והתדמית שלו לפני בריאות הילד
להורה לא אכפת מהילד.
זכותו המלא של הילד לקבל טיפול ועזרה מקצועית מלאה כנדרש.
במקרים רבים הורים כאלה הם גם אחת מהסיבות העיקריות להדרדרות ההפרעות הנפשיות אצל הילד.
יש עוד דרכים להשיג עזרה גם בלי ההורים
הייתי מנסה להסביר להם יותר על דיכאון
ולבסוף אם שום דבר לא עובד יש דרכים נוספות לקבל עזרה.
לדעתי הורים שלא מוכנים לתת את כל הנשמה שלהם לילד שלא יביאו ילדים.

אמא שלי עברה את זה בילדותה ויש לה טראומה מזה...
זה זוועתי ונוראי בעיניי וזה חוסר אכפתיות מוחלטת וחמורה מתד ההורים וזה משהו שיכול להוביל את הילד לאסון.