6 תשובות
הייתי פשוט יותר שמחה כזה כי אני חושבת שבן אדם אוכל מה שבאלו בלי לדפוק חשבון יותר מאושר ונהייתי יותר סגורה ומסתגרת
אנונימית
הייתי שמחה יותר ממה שאני עכשיו,הייתי יכול להקשיב בשיעורים(מה שהיום בקושי),תמיד שנאתי את הגוף שלי פשוט לפני שנה וחצי התחלתי יותר להתעניין וזה...
אנונימית
הייתי יותר שמחה ערנית ... ולא חלשה הרחקתי הרבה שהיו חשובים לי בחיים בגלל זה
אנונימית
הייתי אותו הדבר רק הרבה פחות
נגיד פעם אם היה מסיבת בריכה או משהו אז כן הייתי נכנסת או למשל כן הייתי הולכת עם שורטים היום אני לא מסוגלת.
גם פעם לא הייתי חושבת על הקלוריות או מפחדת לאכול כמו בן אדם רגיל.
אבל בהתנהגות ובשנאה העצמית הייתי גם לפני ההפרעות אכילה זה פשוט התעצם
נגיד פעם אם היה מסיבת בריכה או משהו אז כן הייתי נכנסת או למשל כן הייתי הולכת עם שורטים היום אני לא מסוגלת.
גם פעם לא הייתי חושבת על הקלוריות או מפחדת לאכול כמו בן אדם רגיל.
אבל בהתנהגות ובשנאה העצמית הייתי גם לפני ההפרעות אכילה זה פשוט התעצם
אנונימית
שאלה שגורמת לבכות
וואו הייתי לפני זה כל כך הרבה דברים, הייתי בן אדם שמחה שאוהב לצאת לבלות להנות מהאוכל הייתי מתענגת על כל ביס ממש אהבתי ללכת למסעדות עם חברות ולא שמתי על אף לבשתי כל מה שרציתי הלכתי עם חולצות בטן ומכנסיים קצרים ואפילו בקיץ עם בגד ים ביקיני כל כך אהבתי לקום בבוקר לשמוח שעוד יום זה יום חדש לפגוש חברות לרכל איתן ולספר להן מה קרה או סתם להנות קצת מעוד סדרה טובה בטלוויזיה ולבכות מהתרגשות בטלנובלות ועוד ככ הרבה דברים.
לאט לאט גדלתי עם הזמן בסביבות גיל 12 התחילו הערות שהתחלתי לקחת ברצינות ולייחס להם חשיבות ובנים שלא מסתכלים עליי בגלל איך שאני נראית ועל חברות שלי כן כי וואלה הן רזות ואני? אני שמנה והבגדים שהולכים ולא עולים עליי יותר מחפשת מידות כבר יותר מידי גדולות שאפילו האחיות שלי לא מגיעות והערות גם בבית מתחילות תורידי פה תורידי שם, "תגידי את לא חושבת שאת מגזימה תראי את תכף מתפוצצת!"
ועכשיו? אפילו חצי מהדברים האלה אני לא רוצה אני ככ הרבה בדיכאון ואני יושנת המון מהאוכל אני כבר לא נהנת את מה שיש בצלחת אני רק רוצה כבר לסיים נהיו לי התקפי חרדות ובזבזתי כבר מלא דמעות יציאות עם חברות אני לפעמים נוטה לפספס וגם עד שאני יוצאת אני מסתכלת מלא במראה ולובשת דברים שחורים וגדולים כדי שלא יבלוט לי שומן מאז שהתחלתי להקיא ולהרעיב את עצמי הורדתי 6 קילו ואני מרגישה ככ מזוייפת ושקרנית כי אנשים חושבים שהרזתי בדרך טבעית אז עכשיו תחשבי לך איך ילדה בת 14 מתמודדת עם דבר לא פשוט וככ נורא. ויש עוד ככ הרבה דברים שלא כדאי שאפרט כדי לא לתת רעיונות לעוד אנשים פה.
לאט לאט גדלתי עם הזמן בסביבות גיל 12 התחילו הערות שהתחלתי לקחת ברצינות ולייחס להם חשיבות ובנים שלא מסתכלים עליי בגלל איך שאני נראית ועל חברות שלי כן כי וואלה הן רזות ואני? אני שמנה והבגדים שהולכים ולא עולים עליי יותר מחפשת מידות כבר יותר מידי גדולות שאפילו האחיות שלי לא מגיעות והערות גם בבית מתחילות תורידי פה תורידי שם, "תגידי את לא חושבת שאת מגזימה תראי את תכף מתפוצצת!"
ועכשיו? אפילו חצי מהדברים האלה אני לא רוצה אני ככ הרבה בדיכאון ואני יושנת המון מהאוכל אני כבר לא נהנת את מה שיש בצלחת אני רק רוצה כבר לסיים נהיו לי התקפי חרדות ובזבזתי כבר מלא דמעות יציאות עם חברות אני לפעמים נוטה לפספס וגם עד שאני יוצאת אני מסתכלת מלא במראה ולובשת דברים שחורים וגדולים כדי שלא יבלוט לי שומן מאז שהתחלתי להקיא ולהרעיב את עצמי הורדתי 6 קילו ואני מרגישה ככ מזוייפת ושקרנית כי אנשים חושבים שהרזתי בדרך טבעית אז עכשיו תחשבי לך איך ילדה בת 14 מתמודדת עם דבר לא פשוט וככ נורא. ויש עוד ככ הרבה דברים שלא כדאי שאפרט כדי לא לתת רעיונות לעוד אנשים פה.