אולי תשימו לב לאלה שהם לבד בהפסקות?

צודקת, לא הרבה שמים לב ומעדיפים לחיות בבועה שאליה התרגלו.

איזה הכללה והאשמה

על מה המינוסים? הכוונה היא בדיוק למה שרשמו מתחתיי. למה להאשים רק צד אחד?

אני הייתי מהאלה שהיו בצד המון שנים, ואני יכולה להגיד לך שזה לא תמיד משהו שצריך להגיע "מהמקובלים" כביכול, הידידות הזאת. זה מגיע מהצד שגם נמצא לבד.
לי נהיו חברים כשהתחלתי לדבר ולכן לפעמים האמירה "מה הקטע שלכם" לא שייכת, אם אתם רוצים חברים קומו ותעשו את זה.
ולכל אלה שיגידו, לא זה קשה, את לא יודעת על מה את מדברת, אז כן אני יודעת. גם לי יש חרדות חברתיות ועוד הרבה חרא על גבי חרא, אבל לא צריך לתת לזה להשתלט לנו על החיים.

אני ממש שם לב לזה... כי אני אחד מהילדים האלה...

את צודקת
אבל כן יש כאלה שכן באים וניגשים ומנסים לדבר עם מי שלבד

הם גם יכולים לגשת ולפתח שיחה
החיים לא נעשים קלים לאף אחד

ואי כלכך צודקת..

צודקת מאוד

לא ממש מסכימה (מינוסים בואו אלי)

טוב אני יסביר את עצמי:
אם נגיד אתם רוצים כסף, מה אתם מחכים שמישהו ברחוב יבוא ויגיד לכם "וואו אתם נראים לי נחמדים בואו אני יתן לכם כסף חינם"? לא אתם עובדים.
אז אם אתם רוצים חברים אי אפשר לשבת ולחכות שאיזה נס משמיים יקרה, תדברו עם אנשים וזה.

לא מסכימה.
אני חושבת שכל מי שנמצא לבד זו בעיה שלו. לא אכפת לי מה תגידו על זה.

אני מסכימה איתך חלקית. כי מי שרוצה שיהיו לו חברים צריך גם לדעת ליזום בעצמו, לנסות לפחות, ולא לצפות ולחכות שייגשו אליך, ואז להתאכזב ולחשוב על כולם שהם רעים ושהם האשמים ושהם לא שמים לב לאף אחד. גם לי לא היו חברים עד לפני שנה וחצי וגם אני הייתי לבד בהפסקות. אבל עכשיו יש לי בזכות זה שאני ניגשתי ואני יזמתי. אי אפשר שיהיו לך חברים בלי שעשית כלום, זה לא עובד ככה. לפעמים ילדים שיש להם חברים לא ניגשים לאחרים כי הם חושבים שהם רק יעיקו עליהם יותר, והם לא יודעים אם הם רצויים או לא אז הם פשוט לא באים לאחרים.

רק אומר שאני שמתי לב לילד שאין לו כל כך הרבה חברים והתחל י לדבר איתו פה ושם. וזה עושה לו הרגשה כל כך טובה,באמת שתשתדלן לדבר עם ילדים כאלה אפילו דקה שתיים,זה ממש עוזר

מצס אחד את צודקת, אני כן באה ואומרת היי ומנסה לפתח שיחה אבל הם בדרך כלל לא זורמים (לא כולם אני לא מכלילה)
אבל מצד שני זה לא בעיה של אחרים שאת לבד ובצד, את רוצה גם להיות איתם קומי ותתחילי את לדבר

כל כך צודקת אני לבד ואף אחד אפילו לא מנסה לדבר איתי זה כזה מבאס ולזאת שמעליי אצלנו כולם מחולקים לחבורות וזה מאוד קשה להיכנס לאחד מהן ולהתחיל לדבר קודם ישר שמתחילה ההפסקה הן ישר הולכות לחצר וזה מביך פתאום לדבר איתן

הלוואי

החברה הכי טובה שלי ככה וקשה לי כי זה בית ספר חדש ואני צריכה גם לדאוג לעצמי ולא רק לה.

צודקת

אני לבד בהפסקות ויש לי חברים והחיים שלי סבבה לגמרי אני פשוט עצלן מידי לזוז לאן שהוא

אני גם מכיר ילדים שהחיים שלהם דבש והם לבד בהפסקות כי אין להם כוח לזוז מהפלאפון או סתם בא להם לנמנם בהפסקות

לא שמים אלי לב..

חשבתם על זה שזה לא כזה פשוט פתאום לקום ולהחיל שיחה לא לכולם זה קל וזה שהם מגובשים זה עוד יותר קשה אז תחשבו לפני שאתם כותבים

אם אני רואה מישהו לבד מהשכבה למשל אז ברור שאנע ניגש אליו
אם זה משכבות קטנות יותר אז לא ממש כי זה יהיה קצת מוזא

אני לפעמיים יושבת עם ילדה אחת שתמיד בהפסקות לבד

ואי תאמת יש מישהי שנראת לי נחמדה כזה והיא די לבד בהפסקות אבל אנחנו לא באותה כיתה רק בחלק מהיחידות אבל לא יודעת אני מפחדת קצת כי היא פשוט לא מדברת וזה ואני מפחדת שזה לא יזרום או שהיא תיהיה אדישה אליי
ואני ביישנית קצת וזה... לא יודעת את חושבת שהיא רוצה לדבר איתי..? כדי?

אני באה לאנשים ושואלת אם אפשר לשבת איתם ואף פעם לא אמרו לי לא. נכון לא כולם נחמדים ויכול להיות שיהיו כאלו שיגידו לא אבל תנסו

חח אנחנו הקמנו "חבורה" של כל מי שלבד בהפסקות אנחנו נפגשים בחדר אומנות בהפסקות הגדולות (30 דקות) ושם מדברים מציירים וכו

צודקת

מה הבעיה להיות בן אדם ולנסות לדבר זה מגעיל אותי לראות אנשם שמתעלמים מזה שאני לבד לפעמים זה קשה להרגיש שאתה בחוץ

בתור אחד שתמיד היה בצד לבד עם הפלאפון, אני מעדיף את זה ככה

אומרים "האיש שאכל , לא מרגיש מה שהרעב מרגיש". בדרך כלל הם לא עושים את זה מרוע, אלה זה פשוט נובע מאטימות . לצערך את מכירה את ההרגשה של להיות לבד . ...אבל הם לא מכירים את ההרגשה הזו. טוב להם פאן להם כיף להם . אין להם מושג שעכשיו הילדה שיושבת לבד היא זקוקה נואשות ליחס . את צריכה גם לנסות להתחבר אליהם . תצאי מהרחמים העצמיים שלך ...

אנונימית לפי היגיון הם אמורים להבין שזה לא כיף חיים להיות לבד אני לא מרחמת על עצמי זה פשוט מבאס שאף אחד אפילו לא מנסה לגשת לא לכל אחד פשוט להתחיל פתאום שיחה עם מישהו תתפלאי או לא יש כאלה שקשה להם

ילדים מכןערים ונאצים הם יותר גרועים מהיטלר בחיים לא היה אכפת להם בחטיבה

לא. אולי תלחי לדבר איתם במקום להאשים אותם בבעיה שלך?

אני ניגשת תמיד , אני אחת שאפשר לקרוא לה "מקובלת" למרות שאני לא מאמינה במילה הזאת .
אני תמיד ניגשת מנסה לפתח שיחה מדברת אבל אתם בקושי עונים לי לא מדברים אז אני הולכת .
עושה את זה כל יום כמעט עם אותם אנשים אבל פשוט לא כיף לי לשבת ולדבר עם אנשים שלא שמים לב אליי! אז אני הולכת .

את האמת נגיד לך ? חבר'ה בגיל שלך עדיין נורא מרוכזים בעצמם ונורא מרוכזים כל אחד בבניית המעמד שלו בכיתה . אני מאמינה שבתוך תוכם ברור שהם יודעים שזה באסה להיות לבד ! (בואו נראה אותם יושבים 5 דקות לבד עם עצמם בהפסקה?? ) . יש בדרך כלל מה שנקרא מעמדות וכל אחד יודע את המעמד שלו . "המקובלים" "הנספחים" "האלה שיושבים בצד" . הם כנראה מבינים שאת שייכת ל"היושבים בצד" וכן ...זה לא בדיוק מזיז להם !!! מה המסקנה ?? את לא צריכה את מי שלא צריך אותך ! לכי תדאגי לעצמך ותנסי לבנות לך חברויות משלך . לא חייב אפילו מהכתה שלך . תתחברי לבנות מהשכבה שלך ובאמת אם מאוד מאוד מאוד תרצי -את כן תוכלי להתחבר אליהם . יש מגוון דרכים. תודה לגוגל (: מאחלת לך בהצלחה ... ושוב עדיף להיות מודעת למצב האמיתי כי ברגע שאת מודעת למצב האמיתי אז את גם תחפשי פתרונות .

צודקת בהחלט

סוף סוף מישהו אומר משהו

אני אישית, לא ניגשת וגם לא אגש לאותם ילדים.

תשמעי גם אני הייתי אחת מהילדים האלה וכל הזמן חשבתי לעצמי איזה רעים הילדים שלא ניגשים
היום כשאני במקום אחר אני מבינה גם את הצד השני, כמו שלילדים שיושבים בצד קשה לגשת גם לאותם ילדים עם החברים קשה לגשת מה את חושבת? הם לא יודעים איך לגשת ויש להם את החברים שלהם הם לא אמורים לדאוג לאחרים היום כל אחד דואג לתחת שלו אין מה לעשות. במקום לחכות שמישהו יפנה ויקרה קסם הגיע הזמן שאותם ילדים יעבדו על עצמם ויפתרו את הקושי שלהם כי הקושי הזה ילווה אותם במשך כל החיים אם זה בצבא או בעבודה או וואטאבר. אי אפשר לצפות כל החיים שיפנה מישהו ויעשה את הצעד.. היום אני לא פונה לילדים כאלה כי הם מסתגרים ואני לא יודעת אולי הם בכלל מעדיפים להיות לבד? זה גם יכול להיות ממש מביך כאילו ואני לא מעוניינת פשוט מאוד. אם אותו ילד יקום ויפנה אלי אני אקבל אותו באהבה אבל מה אני יכולה לעשות? לפתור לו את הבעיות ולהכניס אותו לקבוצה שלי? ואז מה? זה לא עובד ככה. ושוב, אני הייתי פעם ככה ועשיתי הכל כדי להתגבר על הקשיים שלי והלכתי לטיפול פסיכולוגי וחפרתי בשורש הבעיה ומאיפה זה בא ומה בדיוק גורם לי לקושי הזה והיום אני במקום אחר. הלכתי לפתור את הקשיים שלי כי באמת הבנתי לבד שאף אחד לא יהיה הפיה הטובה ולאף אחד אין שום אינטרס להיות הבייביסיטר שלי ולבדוק שאני בסדר, אנשים מעדיפים להיות עם החברים הטובים שלהם ולא להתעסק בצרות של אחרים עם כל כמה שזה כואב אני יודעת שאני צודקת וזאת האמת.
אם אין אני לי מי לי? כל אחד בשביל עצמו (לא תמיד אבל לפחות במקרה הספציפי הזה)

סיפור חיי

גם אני חושבת שצריך ליזום ולדבר עם אחרים.

אני אחת כזאת ואני לא ניגשת לילדים שיושבים לבד. כי אני מכירה מניסיון ויודעת מה זה חרדה חברתית, ויודעת איזה לחץ מפחיד זה כשילד מקובל או סתם ילד כלשהו, ניגש אלייך ומתחיל לדבר איתך. בוא נדבר דוגרי.. השקטים רוצים שיפנו אליהם והתייחסו אליהם, אבל בפועל כשפונים אליהם, הם מתחננים בלב שיעופו מרוב לחץ וחרדה, כי הם לא יודעים איך להזרים את השיחה וכל הגוף שלהם במתח מחרדה חברתית.
ואני לא רוצה לתת לאף אחד להרגיש ככה, כי אני הייתי כזאת והרגשתי ככה. אז אני לא פונה אליהם. זאת המציאות. אל תתייפיפו. כל השקטים בתוך תוכם מפחדים שיפנו אליהם ויעמידו אותם בסיטואציה חברתית מלחיצה.

אני אישית לא אוהבת לראות אנשים בצד

כשאני לבד בהפסקות אני לבד מבחירה אל תכפו את עצמכם על אחרים

את ממש צודקת. אני תמיד שמה לב למי שלבד ותמיד נגשת ומתעניינת. עצוב שלא כולם מתנהגים ככה, עצוב שבכלל אנשים מסוגלים לראות בנאדם לבד ולא לגשת- אין לי מושג מאיפה היכולת.

אני מהאלה ששמים לב

חחח כל החמודים שכתבו פה שאנחנו הבודדים גם צריכים...
אני מנסה כבר כל יום מהרגע שהתחיל התיכון להכיר חברים בכיתה החדשה ובשכבה ואין לא עוזר כלום. פשוט כלום
לא משנה כמה אני אגש לאנשים אדבר איתם אנסה לפתח שיחה הם בחיים לא ישימו לב אליי ולא יגידו לי שלום אפילו. חות מפעם ב... שכמה בנות בודדות אומרות לי שלום אבל לא מעבר.

אולי הגיע הזמן שלכם לקום ולהתחיל לדבר ולא לשבת בצד ?

אני מכירה כל כך את התחושה הזאת של הלבד הזה, שאתה לא חלק מהקבוצה, וגם אם באים ואומרים לך שלום אתה נלחץ ומחכה שהבן אדם הזה יעוף למרות שבלב רצית להמשיך לדבר איתו, הכי מעצבן שאלה שכן פונים אליך לרוב מדברים איתך מתוך נימוס אבל בסוף היום אתה יודע שאתם לא בדיוק חברים. וזה מה שאנחנו רוצים בעצם, חבר אמיתי שיבוא ויעמוד לצידך כל הזמן, אבל ממש קשה להשיג אחד כזה בגלל שהוא מגובש עם אחרים וגם אתה לא יודע איך להמשיך את השיחה ולגרום לו לחבב אותך כדי שתמשיכו את הקשר.
אני הצלחתי להשיג לעצמי לפחות חברה אמיתית אחת בגלל שהיא היתה חדשה, אבל לצערי היא עברה בית ספר וכל אחת המשיכה הלאה.

תשמעי אני לא מבינה למה את כל כך עצבנית עלינו.
אני והחבורה שלי למשל כל ההפסקה בספריה, אם מישהו "חולם להיות כמונו" שילך לספריה ויתחיל לדבר איתנו, אני 100% אדבר איתו בחזרה ואצרף אותו אלינו כי למה לא?
אתם מצפים שננחש שאתם לבד ורוצים להיות איתנו, אז סתם לידע כללי, אנחנו לא קוראים מחשבות.
רוצים להיות איתנו? תיגשו ותפתחו שיחה, אנחנו לא צריכים לנחש שאתם לבד אם לא שמנו לב.

"אולי תשימו לב לאלה שהם לבד בהפסקות?"

משפט של סנובים.

"למה אף אחד לא ניגש אליי אני יושב לבד כולי מסכן וגלמוד"
"למה אין לי חברים"
"למה אף אחד לא אוהב אותי"

כי אנשים יושבים בצד מלאים ברחמים עצמיים ומחכים שאיזה מישהו יבוא ויזרוק להם עצם במקום לקום ולעשות דברים בעצמם , בגלל זה הם יושבים לבד בפינה ואף אחד לא ניגש אליהם.

ואני מדבר בתור אחד שהיה ככה תקופה קצרה, עד שהבנתי וואלה לא עובד לשבת לחכות שירחמו עליי , והלכתי והתחברתי לאנשים.

בבצפר יש מלא קבוצות, פריקים, חנונים, ערסים, פרחות, נורמלים, תמיד אפשר למצוא איפה להתברג.

נכון תשימו לב אלינו!!!!

רוב הילדים שאצלנו ככה בשכבה מנותקים מכל מיני סיבות אמנם לא בקטע רע אבל לרוב ולא בשביל להעליב או לפגוע אבל אדם שהוא לבד או שרוצה בכך או שהגיע למצב כזה בגלל שהוא לא מתאמץ אם היה לו אכפת היה מנסה לתקשר אפילו קצת אני לא מאשימה ילדים כאלה אבל לפעמים מרגיש מרוב הילדים שאני ראיתי (לא מכלילה) נראה שהם לבד מבחירה ואם לא מבחירה הם יכולים ליזום שיחות מאמינה שכשאדם לבד יש סיבה לזה שהוא לבד אתם לא יכולים לצפות מאיתנו לתקשר שאתם לא מתקשרים וגם אנחנו כבר בחבורות אז קשרים צריך לבנות כבר מכיתה ז ואם לא אז דיי בעיה...

אני גם לא תמיד עם חברים שלי. לפעמים הן יוצאות ואני נשארת לבד והם כולם עם אוזניות.
יש ילדים שממש בא לי לדבר איתם אבל כל רגע הם עם אוזניות לא נעים לי להפריע להם

אני חלוקה עם הדעות אני חושבת שאת גם צודקת וגם לא צודקת את צודקת בגלל שלפעמים "החברות" לא כל כך רוצות להתחבר לעוד ילדים ולפעמים צוחקים ולפעמים ככה ולפעמים ככה
אבל מצד שני כל עוד אתה בעצמך סגור איך יבואו וידברו איתך זה לא כל כל נכון מה שאתם אומרים פה לי לדוגמא יש ילדים בכיתה שהם מאוד מאוד סגורים ששואלים אותם משהו הם אפילו לא עונים לנו אז איל אני אתחבר איתו??

תמיד שאני שואלת את ילדה מהכיתה שלי אם בא לה להיות איתנו היא תוקעת פרצוף ואומרת לא
אז אני לא אשב להתחנן עכשיו

אני מנסה אבל זה ממש מביך כי קשה לי למשוך שיחות

אני לא מהמקובלים אבל אם הם לא רוצים להיות לבד שידברו הם איתי. כשאני רואה מישהו לבד אני חושבת שהוא ככה מבחירה כי הוא יכול לנסות ולמצוא כאלה להסתובב איתם או לשבת במקום עם עוד ילדים אבל זאת בחירה שלכם.

פוסטים כמו שלך עושים לי את היום תודה

וואי איזו הכללה
חשבת על זה שיש פה כאלה שהם הילדים שיושבים בצד

אני תמיד עם חברים וכאלה,
אבל ברגע שאני רואה מישהו לבד אני מיד ניגשת, שואלת מה שלומו , עוזרת לו...