מה אני באמת מרגישה.. אני אומרת לכם עליי אבל אני מתארת לעצמי שיהיו פה כאלה שיזדהו...

קודם כל חשוב לי להגיד שזה *לא מכתב התאבדות*
או משהו כזה, סתם פריקת רגשות קלה..

אני מרגישה פשוט שבא לי לקחת אקדח ולירות לעצמי בראש או משהו כזה..
בא לי פשוט לעוף מפה וכאילו המחשבות שיש לי בראש הן אפילו יותר גרועות.. אני בין השאר בעלת הפרעות נפשיות למיניהן..

אז לפעמים דמיינתי שאני פשוט מאבדת את השפיות באמצע יום בהיר ומתחילה לבכות ולצרוח בלי שום סיבה ולקלל ולשבור דברים ולהתעצבן. וזה באמת יושב לי שם איפה בקצה הראש ומחכה לאירוע שיגרום לזה לפרוץ החוצה. העולם דפוק.

תמיד אומרים שיש בחיים תקופות רעות ותקופות טובות,
את הרע אני מקבלת על בסיס קבוע, מתי מגיע הטוב?