למה כולם אוהבים לעלות את הנושא על זה שאין לי חברים?

אני ילדה די בודדה. החלטתי להיות כזאת מכיוון שלא משנה כמה ניסיתי, אני פשוט לא הרגשתי שזה מתאים לי ההסתובבות והיציאה מהבית ועוד היו אנשים שהייתי נחמדה אליהם וירקו לי בפנים ותקעו סכין בגב אחרי זה. וגם בגלל שאני חושבת שאני לא בנאדם שמתאים לו חברים, וגם בגלל שאני ככה הרבה זמן והתרגלתי.

אני גם לא בנאדם שאוהב לשתף את הבעיות שלו. אני שונאת כששואלים אותי מה קרה כשאני בוכה או עצובה כי כשאני מספרת אני מרגישה יותר פתטית.

עכשיו, העניין הוא שבזמן האחרון אימא שלי וכל שאר המשפחה ובבית הספר אוהבים לדבר על זה שאין לי חברים ואוהבים לשאול למה אני ככה או נותנים טיפים. ואותי זה כבר מעצבן. איך אני יכולה להסביר להם שאני לא צריכה, רוצה, או חייבת חברים ושהנושא הזה גם ככה קשה לי מדי?
ובבקשה לא לכתוב שזה לא טוב להיות לבד ושאני צריכה להמשיך לחפש, כי דעתי לא תשתנה ואין לי אמון באנשים יותר.