מה דעתכם על האופי של הדמות בסיפור?

אני כותבת אופי לדמות בסיפור שלי, איך הוא לדעתכם?
בן 18. הדמות הראשית. הוא תמיד מרוכז, מחושב, לא דואג מכלום, אדיש ונותן תחושה שהוא יודע לפתור כל דבר ולא מתרגש מכלום - והוא באמת מצליח לפתור כל בעיה, הוא סוג של גאון. החשיבה שלו מתוחכמת ומוזרה והוא לא חושב כמו כולם. הוא מביט מהצד ומעכל את האינפורמציה, מיסתורין, לא מתערב מיד ואז פועל בדרך יוצאת דופן. לא מצליחים להרתיע אותו או לאיים עליו, הוא כל הזמן מחייך, יש לו חיוך כובש. רגוע ובקור רוח. ומאיים בחזרה בעדינות ובחיוך, בנימוס ותרבותיות אבל מכניס סכין במילים בשקט וזה מצליח להרתיע אחרים. רוב הזמן הוא מחייך או אדיש. יש לו חוש הומור סרקסטי מאוד והוא "עוקץ" את כולם בחיוך ללא מצפון.
יש לו הקרבה עצמית, הוא מעניק הרבה לאנשים שהוא אוהב ויעשה הכל בשבילם, אפילו להקריב את החיים שלו.
אבל בתוך תוכו הוא פגיע ורגיש, לא מסוגל לראות מוות ומציל אנשים, רומנטי. מחייך סתם ככה בלי סיבה.
חסרונות: אדישות, עוקצנות, ציניות, תחרותיות, עקשנות, כפיות טובה והשקפת עולם מוזרה שכל החיים הם דמיון ולא אמיתיים. חשדן ולא מאמין לאף אחד, תמיד מתגונן, מוכן לקרב למרות שאין, חושד בכולם ובכל דבר, תמיד מנתח וחושב למרות שלא צריך.

הייתם מתחברים לדמות? איך היא בעיניכם? אני חייבת דעות