אני יושבת לי בכיתה מנותקת מכולם פה.. כתבתי על חתיכת דף

שנמצא לי בשולחן, יצאתי לשרותים עם הדף, זה מה שרשום..

היא פצועה
היא לא נקייה
עייפה
כאובה
מרגישה רע
היא לא מפחדת מדברים רחוקים
תמיד הייתה חזקה
מפוחדת ממה שבפנים
מפחידה את עצמה
היא לא מגיבה לסביבה
בוהה
לא קשורה
מחכה
כבר אין ציפיה
דממה
מרפה מהכל
כי היא עייפה ואין לה עוד כוח
להלחם על מה שגרם לה פעם אולי לחייך
נעשתה אדישה
בלי לצעוד נאבדה
פעימות ליבה מתחזקים כשהיא חלשה
קפואה במקום היא חושבת על מה שהיה
וחושבת
על מה שהיה ולא יחזור
מה שפספסה ואיבדה מאחור
היא לא רוצה להיזכר במה שאיננו היום
לא רוצה להביט במה בעצמה והפסיקה לחלום
כי היא כבויה
היא לא שייכת לפה
אבל אין עוד לאן
ואין עוד מקום
נשארת לה שם
יום אחרי יום
במבט עמוק ולא ממוקד
היא יושבת שם ושותקת
ומה שעוד שם נותר בליבה הרמוס
בדמעות יבשות היא שוטפת


אני לא כותבת שירים - כתבתי את מה שאני מרגישה (כיתה יב)