אני שקרנית כפייתית, אני לא יודעת מה לעשות.

ואי את כמוני סקטע הזה שלפעמים אני מאמינה לשקרים שלי חחחח ואי אני בוכה
נעבוד על זה ביחד מותק

בקטע*

עצות? לנצל את הכישרון האדיר הזה.

תכתבי סיפורים, תחשבי על כל שקר שעולה לך לראש, ותכתבי עליו, זה בא ביחד, אם אני לא טועה, ואחרי שתכתבי סיפורים יש סיכוי שאת תהיי מסמר הערב, אנשים שמשקרים לרוב עם דמיון מפותח בייחוד השקרים.


את יכולה להמשיך לשקר, זה לא דבר רע, זה סבבה אם לא מגזימים, נחשפים או פוגעים במישהו, כי הרי כולם משקרים (גרגורי האוס.), אז זה באמת לא נורא.

עכשיו, הסיבה שבגללה את רוצה להיות מסמר הערב היא אגו, כאשר כולם מדברים עלייך האגו שלך עולה, מסמר הערב וכולי, ולכן הטיפ הכי חשוב, צניעות, בעיקר צניעות, תתרגלי לא לספר על עצמך דברים, להיות יותר בשקט, להתרכז יותר בעצמך לפחות על לספר לאחרים על עצמך

שואל השאלה:
אני כותבת המון סיפורים, אני גם במגמת תאטרון.
אבל אני לא מרגישה שזה דבר חיובי. אני משקרת לאנשים הכי קרובים אלי. ומה שמדאיג, אני לא מרגישה מצפון, אני רק מפחדת שהם יגלו.
אני בן אדם רע?

כולנו רעים, פשוט חלקנו מסתירים את זה כדי שלא ישפטו אותנו.


בעיקר תעבדי על צניעות, לשחק באנשים זה כיף, נכון, אבל זה יפגע בך בעתיד, תשתדלי לעשות את זה באופן שלא פוגע באחר ולא יתגלה, ולדבר איתך בפרטי מסקרן אותי.

תחשבי על זה ככה,
האם כיף לך לשקר? את תגלי שזה הכי לא משתלם בעולם,
א. את חייבת להיות בעלת זיכרון טוב מאוד ולזכור כמעט כל פרט וכל סיפור שאת מספרת לכל אחד כי לפעמים לאנשים שאת מספרת להם שקר - הם זוכרים יותר טוב ממך מה סיפרת להם.
ב. את עלולה להגיע למצב שידרשו ממך הוכחות - ופה הבעיה יותר מעיקה.
ג. את צריכה סבלנות ולהעמיד פנים גם בהבעות פנייך.
ד. את צריכה לבנות סיפורים אמינים, כדי לשקר לא מספיק רק לשקר, יש אנשים שיודעים לזהות כמעט כל אדם שמשקר לפי הבעות ו/או לפי הסיפור/המשפט.
לבסוף את תתחילי לחיות בשקר ולהעריך/להעריץ את האדם שהוא לא את, ולזלזל יותר באדם שאת, תאמיני לי שכמוך אין, תהיי רק את, את מדהימה יותר ממה שאת חושבת, את לא תצליחי להבין עד כמה כי את רגילה לעצמך וכי זו את, ככה זה בחיים.
תתחילי לאט לאט להוריד שקר אחר שקר, בשלבים, תתחילי יותר לאהוב את מי שאת ולהאמין בעצמך כי כמוך יש רק אחת ולא יהיה לעולם מי שתהיה דומה לך, משם - תתחילי להתרגל לאמת ולאהוב אותה, ואז השקר? כבר את בעצמך תמאסי בו.

גם אני כזאת מגיל קטן... אני לא מסוגלת לשלוט בזה אני משקרת סתם בלי סיבה, אולי בשביל להרגיש מיוחדת או משהו לא יודעת
אני גם מאמינה לשקרים של עצמי ולפעמים אני כבר לא זוכרת מה אמת ומה שקר. אני פשוט משתדלת שלא לספר שום דבר לא אמיתי ולפעמים יש תקופות שאני מצליחה להפסיק קצת או לפחות להפחית את כמות השקרים... זה ממש מוזר אבל אני חושבת שזה לא כל כך נדיר (תקנו אותי אם אני טועה)

את לא

שואל השאלה:
אנונימית, הקטע הוא שאני נהנת מהעמדת הפנים הזאת

גם אני ממש נהנת מזה אבל אחרי שתפסו אותי באיזשהו שקר אני מנסה להכריח את עצמי להפסיק... אני מסינה אותך זה מרגיש ממש מספק כזה לשקר ולהרגיש מעניינת (אם ככה גם את מרגישה)