15 תשובות
בדידות
לא חשובה
אנונימית
כאילו גונבים לי זמן מהחיים אה כן וכלא
חרא
בית כלא אחד גדול
מתה לעוף הביתה או למגמה שלי.
נחמד לי דווקא
לפעמים יש רגעים עצובים כאלה כי אני לא בחבורה שאני רוצה להיות בה שכוללת מלא מהשיכבה אבל אני חברה ממש טובה של כולם אבל אני לא בוכה מזה אוהמדהו
משועממת סתומה חוסר פרודקטיביות בזבוז זמן מבוזבזת
אנונימית
שיעמום,מחכה שהיום יגמר.
אכן כלא
מרגישה בדידות, עייפות, מחזיקה שמחזיקים אותי בכוח, חוסר אונים וכן
אני מרגישה נורא מבחינה לימודית, לא נותנים ללמוד. וזה משפיע עליי כל יום ילד יוצא מהשיעור ועושה בלגן. אני מרגישה בבית משוגעים.
אני מרגישה שזה מיותר רוב החומר שאני לומדת זה לא יעזור לי בחיים אז סתם אני מחכה שיעבור הכמה שעות האלה. סתם מלא מבחנים על חומר שאחרי יום אני שוכחת סתם לחץ על ציונים ועל לחרוש כל הזמן לחץ מיותר
אנונימית
חרא. אני לא זוכרת מתי ובאיזה שנה היה מצב שבו ישבתי ובאמת היה אכפת לי מהלימודים ולמדתי באמת. הראש שלי עסוק במחשבות כולל בבית ספר שמטרידות בלי הפסקה באופן בלתי נשלט ויש לי סדר עדיפויות לטפל במה שמציק לי, זה חשוב לי יותר כרגע מהלימודים והמזל שלי זה שאני ממוצעת בלימודים סביב השמונים גם בלי ללמוד יותר מדי ככה שזה מציל אותי.
לא משווה את הבית ספר שלי לכלא, אבל מה שכן עברתי הרבה בתי ספר בחיים. כרגע הבית ספר שלי מושלם אבל היו בתי ספר שלמרות כל הבעיות שיש לי ניסיתי להתעלות על עצמי ורציתי, באמת שרציתי ללמוד וביקשתי עזרה ושיעורים שיעזרו לי והתשובה הייתה פשוט "לא". לאף אחד לא היה אכפת וזה נשאר ככה. היו שיעורים שלא הייתי נכנסת אליהם במשך שנה שלמה ולאף אחד לא היה אכפת וזה גרם לפערים שמאוד קשה להשלים כבר והתוצאה היא שאני פשוט לא לומדת, לא קיבלתי את העזרה שהייתי צריכה.. והיום?כשהבית ספר החדש שלי טוב מכל בחינה שהיא לא רק שאני כבר לא רוצה את העזרה הזאת אני גם לא יכולה בגלל הפערים המטורפים.
בקיצור המסקנה שלי אלייך היא שיש בתי ספר שזורקים את התלמידים שלהם כמו כלום.
ועוד משהו, אני מדברת בשמי ובשם הילדים עם החרדה החברתית או הקושי החברתי שמורים מכריחים לעשות עבודה משותפת עם מישהו שמצמידים לך וקשה לילדים באמת בתקשורת במיוחד אם זה מישהו שהם לא מכירים ובמיוחד כשזה מקשה על העבודה שתצא וזה לפעמים תלוי בעבודות חשובות ובבגרויות, מה הקטע? לא מתחשבים בקטע הזה בכלל. שיש קטעים שהם פשוט חובה ולא שואלים אותך אם זה לעמוד בפני כל הכיתה ולדבר. מי אתם שתכריחו ילדים שקשה להם?
אני מרגישה מטומטמת
ואין לי למה להשוות את זה
אנונימית
שעמום להשוות לאזור הלבן הזה שמצלמים עליו תכנית אירוח משעמםם לבן מדיי ריק מדיי
תלוי במורה ובמיקום כשאני יותר מאחורה זה מרגיש יותר כמו כלא וכשאני מקדימה זה מרגיש כאילו אני צריך ללמוד
מורים שיותר בעיניין של סדר ובלי חופש זה מרגיש כאילו אין לך ברירה וכשהמורה יותר פתוח אז זה מרגיש הרבה יותר נוח ללמוד ולהפנים את מה שהוא אומר
לא הייתי מגדיר את זה כלא. בתור עובדה 150 שנה קיימת השיטה הזאת של הלמידה שמורה מלמד והתלמידים צריכים להקשיב. אבל העולם מתקדם וכך גם אנחנו צריכים להיות, אנחנו לא יכולים להיתקע בעבר. לדוגמה מדינות כמו פינלנד שהיא מעצמת חינוך , כאשר הילדים באים לבית ספר הם באמת מרגישים שהם עושים משהו שיעזור להם .
כאילו לוקחים ממני את החופש שלי.
אני מרגישה שאני מבזבזת הרבה שנים מחיי כדי ללמוד דברים שאני אשכח ולא יעזורו לי בחיים בגלל משרד החינוך.
בהצלחה! נקווה שהוא יצליח!