הייתם מתישהו בחיים שלכם בדיכאון? אם כן איך התמודדתם עם זה? אתם מוזמנים לפרוק ולשתף

לי היו התקפי דיכאון תקופה של חודש וחצי

היי,
אני עדיין מתמודדת עם דיכאון אבל פחות במינון
כבר המון המון זמן.זה הפך לכרוני ולא למשהו שעובר אבל נלחמים

לא בדיוק

עדיין מתמודדת עם זה , אבל זה פחות חמור ממה שהיה בעבר.
מנסה להעסיק את עצמי בכמה שיותר דברים.

התמודדתי עם דיכאון אבל הבנתי שהחיים ממשיכים ותקופה רעה לא אומרת חיים רעים.. הכל לקחת בטוב למדתי לקחת הכל בטוב ולדעת שהכל קורה מסיבה מסויימת ואין צורך להשאר בדכאון כי החיים ממשיכים ולקחת הכל בקלילות

כן
כיתה ז' ח' ובתחילת ט'
וגם ניסיתי להתאבד
לא התמודדתי עם זה, לא עשיתי אשכרה כלום פשוט הזנחתי את עצמי והייתי לגמרי לבד.
אחרי כמה זמן החלטתי שהמצב הזה לא טוב לי והתחלתי לשתף אנשים בסיפור שלי ובמה שעברתי וככה 'נרפתי'
עדיין יש לי סוג של התקפי דיכאון וימים כאלה אבל עכשיו אני יודעת שיש אנשים שבאמת דואגים לי.

ועוד משהו שיש לי להגיד בנושא:
''הזמן יעזור'' ''ככל שהזמן יעבור יהיה קל יותר''
לא זה ממש לא עוזר, לא משנה כמה זמן יעבור מאז דברים שעברתי הוא לא עוזר לי,
זמן לא עוזר,
לשתף אנשים זה עוזר,
לחפש עזרה זה עוזר,
לא להישאר לבד זה עוזר,
לרצות להיות במקום טוב יותר זה עוזר,
לא להיכנע לדיכאון זה עוזר,
לא להיכנע למחשבות הדיכאוניות זה עוזר,
זמן זה הדבר האחרון שעוזר לי, כי הוא לא עוזר.

כל מי שבמצב של דיכאון, אל תשארו עם זה לבד, תצאו עם השריטה הזאת לעולם ותתחילו להבין שלאנשים אכפת מכם ושאתם לא לבד, ולעולם אל תתביישו לבקש עזרה.

נכנסתי לדיכאון כשהחברות שלי של 6 שנים נהיו מגעילות אליי עד שניתקתי איתן קשר ועכשיו אין לי חברים. אני לבד, ואני שמה מסיכה כאילו הכל בסדר אבל אף אחד לא מבין שאני לא