אפשר חוות דעת על קטע שכתבתי?

הייתי אז רק בן שבע כשאבי השביע אותי, הבטחתי. אבל איך בן שבע כמוני יכול לקיים? עם הזמן גיליתי עולם חדש, עולם מסורבל יותר, כמו חוטים שמאבדים את צורתם כשהם מושחלים זה אל זה במהירות ויוצרים קשר שבלתי אפשרי לפרום, שלא ניתן לחדור דרכה. שכבה עבה ומסורבלת של צרות שעטפה אותי בפנים. יכלתי לבחור כל חוט בכל צבע שרציתי, ובחרתי דווקא בצבע השחור, הכבד והבוגר. וידעתי שככל שהזמן יעבור החוטים הצבעוניים ימחקו, הילדות הצבעונית תשחיר, הכל יהפוך לרשמי ובוגר יותר, הרי אין טעם שנסיך ישחק בצבעים לא מלכותיים שכאלה. למה לי לבחור בצבע הצהוב האופטימי - כשאני מצפה לגרוע מכל? והצבע הלבן, הכחול, הכתום והירוק שייך לתקופות רחוקות יותר, תקופות שעוד לא קרו. תקופות מוארות שאבי מסתיר ממני בחומת מגן. ואולי בעצם הבחירה בצבע השחור היא שלי, חומת המגן היא בסך הכל חומת הגנה שבניתי סביב עצמי, כדי להגן על עצמי ולהתמודד עם החובות שלי.
והצבע הצהוב? זאת אליס. שבזכותה יש לי צבע בחיים, צבע של אופטימיות ותקווה, אור שמש שזורח מתוכי, מחזיר אותי לילדות, לשחק ולהשתולל שוב לפני שהשמש תיעלם בתוך העננים. מרשה לי להיות אני, בולט יותר מהשחור וחם יותר מהכחול.
ועכשיו היא איננה.