ספרו, איך הייתה הפרידה ההכי קשה שלכם מבן/בת הזוג?

יצאנו שנתיים בסתר. הסתרתי אותו מהוריי כי הוא היה עבריין. והרי אני ילדה טובה מבית טוב.
יום אחד הוריי גילו. מישהו שניסה להגן עליי סיפר להם שהבת שלהם יוצאת עם עבריין.
מפה לשם אחרי הרבה מכות ואיומים מההוריפ שלי היתי חייבת לשחרר ממנו.
וככה נפרדתי ממנו.
הם לא ידעו שהוא הראשון שלי
שהוא היה האחד שלי.
וזה גם לא עניין אותם.

חוויתי שנה של תסכול וכאב בלעדיו , אבל אחרי שהלב שלי התנקה והזמן ריפא את הפצעים
הבנתי.
הבנתי שהוריי צדקו.

9 חודשים של זוגיות, גיל 16-17.
בחיים לא רבים, אוהבים, נמצאים מלא ביחד.
לאחר שבעה חודשים בערך, פתאום הוא מתחיל להתרחק ממני. ממעיט בדיבור איתי, לא רוצה להיפגש, לא מתייחס אליי כמו בת זוג.
לאחר מכן הוא אומר לי שהוא כבר לא אוהב אותי ושהוא רוצה שנפרד.
אהבתי אותו ברמות, ולא ציפיתי שנפרד בשום צורה. הוא אמר לי שזה המעשה הנכון ושהוא לא רוצה אותי בתור בת זוג יותר, לא יכולתי להכריח אותו להיות איתי.
אז נפרדנו. וזה שבר לי את הלב. עדיין לא החלמתי לגמרי מהכאב..
הוא האהבה הראשונה שלי אז אולי בגלל זה כלכך קשה. אבל הכי קשה לחשוב על זה שמישהו היה פעם כל עולמך, ואתה היית כל עולמו, ועכשיו אתם כלום אחד בשביל השני.