40 תשובות
עושה את כל מה שלא היה לי אומץ כל החיים
הולכת להתאבד
שואל השאלה:
זה סרטן שמתפתח לאט, אתם יכולים לחיות איתו גם 20 שנים ואולי יותר עם טיפול נכון
זה סרטן שמתפתח לאט, אתם יכולים לחיות איתו גם 20 שנים ואולי יותר עם טיפול נכון
כן אבל אני כנראה אסבול
הקושי הנפשי היה גדול יותר
אני לא חושבת שיש ברירה אלא להתמודד
אני לא חושבת שיש ברירה אלא להתמודד
הייתי הולך לקראש שלי ומביא לה חיבוק ומציע לך חברות!!!
לא הייתי מצליחה להתמודד
הייתי בוכה ובטח הייתי בדיכאון כלכך קשה שבדוק כבר הייתי מתה עוד לפני שהסרטן היה הורג אותי
הפחד שלי זה שיהיה לי סרטן
הייתי בוכה ובטח הייתי בדיכאון כלכך קשה שבדוק כבר הייתי מתה עוד לפני שהסרטן היה הורג אותי
הפחד שלי זה שיהיה לי סרטן
הייתי מוצא תרופה
הייתי ממציא תרופה
נושרת מהלימודים והולכת לעשות דברים כיפיים
אם אין תרופה לזה סביר להניח שאני אמות באיזשהו שלב וגם אם זה יהיה בעוד 20 שנה הייתי מעדיפה לעשות בזמן הזה דברים כיפיים או דברים שתמיד רציתי כמו לטוס או לצלם דברים יפים, לטייל בעולם, לעשות ילדים וכו'.
אם אין תרופה לזה סביר להניח שאני אמות באיזשהו שלב וגם אם זה יהיה בעוד 20 שנה הייתי מעדיפה לעשות בזמן הזה דברים כיפיים או דברים שתמיד רציתי כמו לטוס או לצלם דברים יפים, לטייל בעולם, לעשות ילדים וכו'.
שואל השאלה:
20 שנה לעשות דברים כיפיים? ומה עם להתבסס ? מאיפה יהיה כסף?
20 שנה לעשות דברים כיפיים? ומה עם להתבסס ? מאיפה יהיה כסף?
לפשר לעשות הלוות או לפוצץ את כל החיסחון
ממשיכה כרגיל בחיים שלי עד שאמות:)
עושה כול דבר שייתן לי מוזה ומקדיש כול רגע בחיים ליצירה.
אומנות זה התרופה לכול דבר
אומנות זה התרופה לכול דבר
חס וחלילה מזה השאלותת האלה
אנונימית
הולך ללמוד רפואה ולחקור על המחלה... אולי גם למצוא תרופה...
הסיכוי שאצליח לא גדול אבל לא ישאר לי משהו אחר לעשות בחיים... אני לא מוכן לקבל את המוות :/
הסיכוי שאצליח לא גדול אבל לא ישאר לי משהו אחר לעשות בחיים... אני לא מוכן לקבל את המוות :/
מכינה רשימה של כל הדברים שהייתי רוצה לעשות וכמובן עושה אותם,
מנצלת כל רגע.
הייתי מעדיפה לא לחשוב על העובדה שיש לי מחלה סופנית ומנסה לא להעלות לעצמי שאלות לראש לגבי מה יהיה ולאיפה אלך.
מנצלת כל רגע.
הייתי מעדיפה לא לחשוב על העובדה שיש לי מחלה סופנית ומנסה לא להעלות לעצמי שאלות לראש לגבי מה יהיה ולאיפה אלך.
עושה את מה שהייזנברג היה עושה
בדיכאון עד שאני מת
אם יהיה לי סרטן סופני ואני ימות תוך איזה 5-10 שנים זהו נושרת מבית הספר ועושה כל מה שאני רוצה לעשות כשאני לא חייבת ללמוד בשביל להשיג עבודה וכסף
עושה דברים שבחיים לא חשבתי שאעשה אותם
מסיבה כל שהיא
מסיבה כל שהיא
ממשיכה בחיים כרגיל בידיעה שאני לא אספיק כל מה שתכננתי
שואל השאלה:
אתם אומרים באנגי, לטוס, לעשות, אל תשכחו שזה סרטן, צריך כימו, לפעמים הקרנות, תופעות לוואי קשות, בלי השגחה רפואית אפשר למות תוך יומיים, דמיינו לרגע שפעת חריפה עם חום גבוהה והכל, תכפילו בשלוש, זה מה שבערך מרגיש חולה סרטן מהרגע שפתח עיניים בבוקר.
הייתם מסוגלים לבצע את כל מה שאתם אומרים? ולהתאבד? תהיו ריאליסטים, יש לכם משפחה, אישה/גבר , חברים, זה לא פייר לא להם ולא לעצמכם.
מצטער עם יצאתי פסימי, פשוט יש מציאות, ויש דימיון, בין לבין צריך למתוח קו ברור.
אתם אומרים באנגי, לטוס, לעשות, אל תשכחו שזה סרטן, צריך כימו, לפעמים הקרנות, תופעות לוואי קשות, בלי השגחה רפואית אפשר למות תוך יומיים, דמיינו לרגע שפעת חריפה עם חום גבוהה והכל, תכפילו בשלוש, זה מה שבערך מרגיש חולה סרטן מהרגע שפתח עיניים בבוקר.
הייתם מסוגלים לבצע את כל מה שאתם אומרים? ולהתאבד? תהיו ריאליסטים, יש לכם משפחה, אישה/גבר , חברים, זה לא פייר לא להם ולא לעצמכם.
מצטער עם יצאתי פסימי, פשוט יש מציאות, ויש דימיון, בין לבין צריך למתוח קו ברור.
עושה את מה שאני רוצה לעשות ושם זין על כל מה שחושבים או אומרים לי.
וכנראה שלא הייתי מופתע. יש לי תחושה מאוד חזקה כבר שנתיים שאני אמות מסרטן.
וכנראה שלא הייתי מופתע. יש לי תחושה מאוד חזקה כבר שנתיים שאני אמות מסרטן.
אנונימי
את כל מה שלא העזתי לעשות
להתאבד זה דווקא ריאלסטי
בגלל שגם ככה זה לא פייר שיש לך סרטן אז מה זה משנה אם תתאבד או תמות מזה? אתה תמות בכל מקרה
וטיפולים, לא תודה, הייתי מעדיפה אם כך למות בבית, או לאכול מלא דברים שאני אוהבת ופשוט למות עם זה
לא חושבת שיש לי ממש תקציב באמת לדברים כאלה, אז עדיף כבר למות וזהו
במקום לנסות לטפל בזה ואז אולי יהיה מצב שזה בכלל לא יעזור לי וזה סתם לטפח תקוות. אז אם יש לי יומיים לחיות או מצידי שעה, אני אעדיף לעשות דברים שכיף לי מאשר ללכת לטפל, זאת אני בתכלס, אולי אנשים אחרים יטפלו בזה ישר אבל אני לא. חוץ מזה מלכתחילה לא ממש ניסחת את השאלה שלך בצורה הזאת, אז מה ציפית שיענו לך?
בגלל שגם ככה זה לא פייר שיש לך סרטן אז מה זה משנה אם תתאבד או תמות מזה? אתה תמות בכל מקרה
וטיפולים, לא תודה, הייתי מעדיפה אם כך למות בבית, או לאכול מלא דברים שאני אוהבת ופשוט למות עם זה
לא חושבת שיש לי ממש תקציב באמת לדברים כאלה, אז עדיף כבר למות וזהו
במקום לנסות לטפל בזה ואז אולי יהיה מצב שזה בכלל לא יעזור לי וזה סתם לטפח תקוות. אז אם יש לי יומיים לחיות או מצידי שעה, אני אעדיף לעשות דברים שכיף לי מאשר ללכת לטפל, זאת אני בתכלס, אולי אנשים אחרים יטפלו בזה ישר אבל אני לא. חוץ מזה מלכתחילה לא ממש ניסחת את השאלה שלך בצורה הזאת, אז מה ציפית שיענו לך?
הייתי תורם את כל הכסף שלי לחולי סרטן
זה מה שקרה לי בכיתה ד ואז ישר ניתחו אותי... בלי תרופה וזה היה סוג נדיר
הוא איטי, נכון? אז זה אומר שיכולות לקחת שנים עד שהוא יהרוג אותי
נתחיל מזה ששמעתי שלילדים עם סרטן נותנים לבקש משאלה, אני לא יודע עד כמה זה נכון או עד כמה זה אפשרי כשאתה כמעט בן 17, אבל הייתי מנצל אותה בשביל הורמונים (טסטוסטרון)
ואז פשוט הייתי חיי את השנים שנשארו לי כרגיל
נתחיל מזה ששמעתי שלילדים עם סרטן נותנים לבקש משאלה, אני לא יודע עד כמה זה נכון או עד כמה זה אפשרי כשאתה כמעט בן 17, אבל הייתי מנצל אותה בשביל הורמונים (טסטוסטרון)
ואז פשוט הייתי חיי את השנים שנשארו לי כרגיל
אנונימי
הייתי מקבלת את זה טוב.
מתאבדת לצערי
הייתי מתרחקת מכולם
לא הייתי רוצה שלאוהבי יכאב במוות שלי
וכמו שהבנת גם לא הייתי מתאהבת.
הייתי מנסה להגשים את החלום שלי- להיות מעצבת אופנה בין לאומית.
לא הייתי רוצה שלאוהבי יכאב במוות שלי
וכמו שהבנת גם לא הייתי מתאהבת.
הייתי מנסה להגשים את החלום שלי- להיות מעצבת אופנה בין לאומית.
הייתי ממשיך בחחים הרגילים שלי כפי שחייתי לדעתי זה לא ישנה לי תשמחת חיים
הייתי בוכה נלא ונכנסת לדיכאון, ואז הייצי מבינה שזה בזבוז זמן ואני צריכה לנצל את הזמן שנשאר לי
santa claus
לעשות ילדים זה לא רעיון טוב, תחשבי שהילדים נולדים ואחרי כמה שנים אמא שלהם מתה... זה מאוד עצוב לילדים.
לעשות ילדים זה לא רעיון טוב, תחשבי שהילדים נולדים ואחרי כמה שנים אמא שלהם מתה... זה מאוד עצוב לילדים.
אנונימי
דוד שלי נפטר מסרטן בראש השנה. עכשיו חזרתי מהבית עלמין.
אנונימית
הייתי נהיית מאוד עצובה והייתי נהיית בדיכאון (כן). והייתי מנסה לעשות את כל הדברים שאני רוצה
טכנית קל לי להגיד שאני אעשה הכל כדי לנצל את הזמן
אבל בתכלס? כנראה שאהיה סגורה בחדר 24/7 ואשקול למות כי אני אפחד מהמוות של המחלה עצמה
כנראה שאבכה, ארחם על עצמי
לא מתוך צומי, זה לא נשלט
המצב הזה מזעזע פשוו
אבל בתכלס? כנראה שאהיה סגורה בחדר 24/7 ואשקול למות כי אני אפחד מהמוות של המחלה עצמה
כנראה שאבכה, ארחם על עצמי
לא מתוך צומי, זה לא נשלט
המצב הזה מזעזע פשוו
נושרת מבצפר, מתחילה לחיות את החיים, אומרת לקראש הכל, אומרת למורים/הורים/אחים/חברים כל דבר שאני רוצה ואיך לי אומץ...
הולכת ללמוד על מלא דברים שאני סקרנית לגביהם, עובדת וחוסכת כדי לעשות דברים משוגעים שכנראה לא הספקתי לעשות בכל חיי, מתנדבת בעמותות ומאמצת כמה ילדים. (בכל מקרה עוד 20 שנה הם יהיו גדולים, אז שיספיקו לחיות כמשפחה עם אמא או שאולי יהיה לי גם בן זוג, מי יודע?)
חפרתי.
חפרתי.
באותו הנושא: