מה אתם חושבים על זה? בבקשה תענו.

דיברתי פעם בקול שקט מהרגיל,
אלוהים רצה שיהיה פחות רעש בעולם,
והחליף את זה ברעש פנימי.בתוכי.
שאני אהיה היחידה שסובלת.
אלוהים רצה כנראה שאלמד להתמודד.
אז הוא כיוון קולות שדיברו אליי בקול מהרגיל.
אבל רק בתוך הראש שלי.שלא ישמעו.
כי אני פחות חשובה.
אז להם מותר.
מותר להם לצעוק.
מותר להם לבכות.
מותר להם להרגיש.
מותר להם לחנוק.
אבל רק אותי,כי אף אחד לא צריך לסבול.
רק אותי.כי אני אחת מתוך מיליון.
אז הם מצאו להם מקום.
ואין להם גבול.
הם יכולים לצעוק בלי להיפגע.
הם יכולים למות בלי לוויה.
ואני מבחוץ יכולה רק לצחוק.
להרגיש כל חתך כאילו הוא עולם.
כי למי יהיה אכפת כשאת חוגגת עם כולם.
הם רוקדים,קופצים.משחקים.
יש להם הרבה מקום,
כי אמרו לי פעם שראש של בן אדם שווה עולם בלי סוף.
אז יש לי עולם שלם.
עולם של סבל צחוק ונימוס.
אז מי פה סובל?
העולם או אני,אני האמיתית.