29 תשובות
כי את חושבת שלבלוס ולצום זאת דרך לחיות כרגיל ולהוריד במשקל. לא מאמי. להוריד במשקל זה קודם כל לאכול כל יום, 3 ארוחות ושיהיו בריאות. ובנוסף לזה גם לעשות ספורט
שואל השאלה:
אני לא מצליחה להגיע לאיזון
אנונימית
מה זאת אומרת
שבי תרשמי לך מה את הולכת לאכול ביום למחרת בבוקר בצהריים ובערב
שיהיו ארוחות מגוונים שכוללות ירקות חלבונים פחמימות וכו.
שואל השאלה:
שזה קשה לי. אני לא יעמוד בזה כי אצלי זה הכל בשחור לבן.. או הכל והמון או כלום
אנונימית
אוקי אז זה טוב שאת מודעת לזה.. תנסי לפנות לתזונאית ותשבו ביחד ותרכיבו תפריט עבורך
שואל השאלה:
לא הבנת אותי...
אנונימית
שמעי מה שלא עובר לך בראש איזה תפיסה שלא גיבשת לעצמך את מבינה שזה משהו שהוא שגוי. אז צריך לשנות ולעבוד על זה. אם את צריכה עזרה מאיש מקצוע זאת לא בושה לבקש. אם את צריכה חברה שתעזור לך זאת לא בושה לבקש.
שואל השאלה:
אני מתביישת לבקש
אנונימית
את אוכלת המון כי את כנראה לא מבדילה בין רעב לסתם חשק לאוכל. גם זה קרה לי פעם.
פשוט שימי לב מתי את באמת רעבה ומתי את סתם רוצה לאכול משהו מתוך שיעמום או לא יודעת מה..
ברגע שהבדלתי התחלתי לאכול מסודר ובריא (שילבתי עם זה ספורט) והצלחתי לחזור למה שהייתי (: בהצלחה
שואל השאלה:
הקטע אצלי שאני לא מצליחה להגיע לאיזון.. אף אחד לא מבין אותי פה ואי
אנונימית
תלוי בכוח רצון.. יש דברים שאת צריכה למרות שקשה להגיד לעצמך לא ולשים גבולות.
מבינה שאת לא מצליחה אבל זה תהליך ורק את יכולה בסופו של דבר לעזור לעצמך (: מאמינה שתצליחי
שואל השאלה:
אולי כן .אני לא מאובחנת.
אנונימית
שואל השאלה:
ההתנהלות שלי זה או 0-200 קלוריות ביום. או הכל מכל... המון.. לחמים פסטות מתוקים.. יו יו. שואפת להגיע לתת משקל למרות שזה מסוכן, אוהבת להרגיש רזה, רזה מדי.
אנונימית
לכי לפסיכולוג.
אנונימית
שואל השאלה:
אמרתי שאני מתביישת
אנונימית
אז תתגברי על זה ולכי לפסיכולוג אף אחד לא יגרור אותך בכוח מתי תביני את זה
מן הסתם את מסתירה את זה מאחרים ולא מדברת על זה
את לא רוצה לשתף אף אחד אבל מצד שני רוצה לטפל בעצמך אז תחליטי כי אף אחד לא ינחש מהאוויר שיש לך הפרעות ושאת מתביישת ללכת לפסיכולוג אז יגרור אותך לשם
אף אחד לא יעזור לך אם לא תעזרי לעצמך אז בחירה שלך.
אנונימית
שואל השאלה:
איך אפשר בכל זאת לרמז למישהי על הסבל?
אנונימית
שואל השאלה:
אני ככה כבר שנתיים +
אנונימית
שואל השאלה:
אני מבינה. אני מתביישת. כי אני פשוט מתביישת שידעו, לא רוצה שאף אחד יידע. אני מסבנת לחברות שלי תמוח שאני לא אןכלת כי כואבת לי הבטן וכשאני אוכלת הרבה אני צוחקת איתם שאני לא משמינה , גנים, וכמובן שהכל שקר
אנונימית
שואל השאלה:
לא הם לא שמים לב כי זה בערך יום שאני אוכלת רק ירקות מרקי ירקות קולה זירו, איכשהו מסתירה. ובימי זלילה אני אוכלת הכל
אנונימית
שואל השאלה:
אפילו יש יש ימים שאני מתביישת לצאת מהבית אפילו ללימודים בגלל שאני נראת לי ומרגישה לי ענקית רחבה
אנונימית
שואל השאלה:
כי אני לא ביחסים פתוחים איתם
אנונימית
שואל השאלה:
אני יודעת שעד שלא יעלו עלי אני לא יבקש עזרה ובגלל זה אני רוצה לרמז אפילו למחנך שלי שאני צריכה עזרה יש לך טיפיים?
אנונימית
שואל השאלה:
לא לפנות אליו. שהוא יפנה אלי וישאל מה איתי כי ישים לב שלא הכל טוב. אני צריכה טיפים שבכלל ישים לב שאני במצוקה
אנונימית
אשמח שתשלחי לי הודעה בפרטי
אולי תנסי לרמוז למישהו שאת מרגישה רע נפשית ופיזית
אוקי. המצב שלך הוא כמו המצב שלי ונראהלי אני מבינה אותך.
זה או שאת אוכלת הרבה מדיי או קצת מדיי.
ככה אני מתנהלת לצערי :
יום אחד בולסת, לא מצליחה לשלוט בכמות האוכל שאני מכניסה לגוף שלי, אוכלת גם אחרי שאכלתי, וכדומה. ולכן, אני מנסה לפצות על זה ביום למחרת -
אז ביום למחרת אני מנסה לצום.
ואז מגיעה שעה מאוחרת בערב, ואני שוב בולסת ובולסת ואז שוב קובעת עם עצמי לפצות על כך ביום למחרת.
ביום למחרת אני שוב מנסה לצום, לפעמים מצליחה לפעמים לא..
ושוב המעגל חוזר על עצמו וזה לא פוסק!
אני אומרת דבר אחד -
תמיד אחרי בולמוס בא צום ותמיד אחרי צום בא בולמוס.
תקשיבי לי טוב, אי אפשר לחיות ככה.
את חייבת לאכול נורמלי ,זה לא בריא מהש את עושה לגוף שלך,
אני יכולה להגיד שהגוף שלי יורד ויולה במשקל כי זה פשוט הרגל דפוק וזה רק יכול לדפוק אותנו.
את חייבת לאפשר לעצמך לאכול, אבל לא כשמתחשק לך וכשאת רוצה להיות רעבה מבחירה, אלא מתי שאת באמת אבל באמת רעבה..
לעשות הרבה ספורט.
וזהו..
לפעמים זה לא כזה פשוט אבל זה אפשרי והשלב הראשון זה להיות מודעת לזה שזה שגוי ומזיק.
שואל השאלה:
אתה /ת עדיין בתוך זה? רוצה לדבר בפרטי?
אנונימית
חרדה חברתית נגרמת מהערכה עצמית נמוכה. אנשים עם הערכה עצמית גבוהה לא יסבלו מחרדה חברתית. אם אתה אוהב את עצמך אתה לא סובל מחרדה חברתית.

חרדה חברתית נגרמת מבושה. אנשים שמתביישים בעצמם סובלים מחרדה חברתית. אם אתם סובלים מחרדה חברתית וכנים עם עצמכם תמצאו שאתם מתביישים בעצמכם ומה שקורה כשאתם חרדים זה שאתם חושבים שהאנשים מסביבכם רואים את הדברים שאתם מתביישים בהם.

חרדה חברתית היא להתבייש בעצמך.
אז איך נפטרים מחרדה חברתית

אתם צריכים לגלות מה הדבר שגורם לכם להתבייש בעצמכם. מה זה הדבר שאתם לא אוהבים בעצמכם. ואז אתם צריכים למצוא דרך לשנות את הצורה שאתם רואים את עצמכם. אם אתם שונאים את האף שלכם אתם חושבים שהוא גדול מידי ורחב מידי אתם צריכים ללמוד לאהוב אותו

אם פעם ננשכתם על ידי כלב בכל פעם שתראו כלב אתם תראו בו איום ותתרחקו ממנו. אותו דבר עם חרדה חברתית. אתם רואים באנשים כאיום משום שמתישהו בעברכם אנשים פגעו בכם וגרמו לכם להתבייש בעצמכם. עכשיו המוח שלכם משתמש בחרדה שהיא מנגנון הגנה כדי להימנע מאנשים כדי להיזהר מהאיום הזה.

כשאתם ליד אנשים וחשים חרדה חברתית כשאתם פוגשים אדם חדש אתם צריכים לשאול את עצמכם למה אני חש במתח. במה אני מתבייש? למה אתם חושבים שבוחנים אתכם ושופטים אתכם. על מה אתם חושבים ששופטים אתכם? זה יכול לקחת הרבה זמן רב עד שתמצאו את הדבר הזה שבו אתם מתביישים. אבל חשוב למצוא אותו. אם אתם מתקשים למצוא אותו. נסו את השיטה הבאה: נסו לדמיין שאתם אדם אחר. למשל אם אני הייתי גבוה יפה ומושך והייתי עולה לאוטובוס האם גם אז הייתי חש בושה? לא, לא הייתי חש בושה, אם ככה אז אולי אני לא מרגיש טוב עם איך שאני נראה.



ברגע שתלמדו לאהוב את עצמכם ולחבב את עצמכם, תראו שהחרדה בחברתית שלכם הולכת ונעלמת. מי שאוהב את עצמו למי שיש הערכה עצמית גבוהה, מי שלא מתבייש בעצמו לא סובל מחרדה חברתית

חרדה חברתית היא להתבייש בעצמך. זהו. ומה שאתם צריכים להבין זה במה אתם מתביישים. כשאתם בחברה נסו להגיד לעצמכם אין לי במה להתבייש. ככל שתעשו את זה יותר ככל שתאמינו בכך יותר ככל שתשנו מחשבות שליליות לחיוביות תרגישו יותר טוב לא תרגישו יותר שכולם שופטים אתכם שכולם צוחקים עליכם.

ברגע שתפסיקו להתבייש בעצמכם תיעלם החרדה

מה שאתם צריכים לעשות זה להפסיק להתבייש בעצמכם ולהתחיל לאהוב את עצמכם(:
בבקשה מקווה שזה יעזור לכל מי שיש לו חרדה חברתית
תעשו לעצמכם טובה ענקית ותתגברו על החרדה החברתית כי זאת מועקה שמפריעה לך בחיים ותכירו חברים שיעזרו לכם להרגיש טוב יותר(: