רק אני שמחה שאף פעם לא הקשבתי לשטויות של הפסיכולוגים שהייתי אצלם? זה קצת ארוך.

אמרו שאני ביישנית, ושיש לי בעיה של בטחון עצמי, ושאני שקטה מדי. אבל אני כבר מגיל צעיר ידעתי שאני פשוט מופנמת, ואני לא אוהבת להיות כל הזמן עם אנשים, ולא מעניין אותי מה קורה עם כל העולם. יש דברים שיותר מעניינים אותי.
אתם יודעים שאמרו לי גם שיכול להיות שיש לי הפרעת קשב וריכוז. עכשיו, אף פעם לא אבחנו אותי (וזה בעיניי מזל גדול) כי לא הפרעתי בכיתה, והיו לי ציונים מעולים, אבל יש מצב שזה באמת נכון ובאמת יש לי את זה, אבל עכשיו זה מאוחר מדי לאבחן, ואני לא רוצה שיאבחנו אותי ואני לא רוצה שידביקו עליי איזו תווית. אני לא מאמינה לאנשים אחרים. לא משנה כמה שנים הם למדו, זה ממש לא אכפת לי. הם לא באמת מכירים אותי. הם לא יכולים לקבוע.
ואני חושבת שמאז שהפסקתי עם השטויות של הפסיכולוגים האלה, שסך הכל החמירו את המצב כי הם גרמו לי לחשוב שיש לי בטחון עצמי נמוך, המצב שלי השתפר משמעותית.
אני כל הזמן מזכירה לעצמי שוב ושוב שאני מדהימה, ואפילו כשיש קולות של שנאה עצמית הם נעלמים במהירות.
טוב, זה היה סיפור חיי.
תודה שהקשבתם ולילה טוב.