אני מרגישה בחוץ כשאני עם חברות שלי.

היינו ארבע בנות עד שהגיע כיתה י ואני ועוד שתי חברות עברנו בית ספר ואחת נשארה בבית הספר הקודם..
ושתי הבנות הן חברות הכי טובות
ואני והילדה שנשארה בבצפר הקודם חברות הכי טובות.
אז עכשיו הבעיה היא שהן כל פעם מדברות אלי לא יפה ולא משתפות אותי בדברים והקטע הוא שאני תמיד שם בשבילן ואני באמת לא מבינה למה ואני לא מבינה מה עשיתי ואני מצטערת שעברתי ואני רוצה לפרוש מכל מה שבחרתי
והיום היינו בשיעור ספרות מוגבר (מקצוע נוסף שצריך לבחור) ואני הקשבתי כל השיעור ופשוט ציירתי כי זה עוזר לי להתרכז
ובסוף השיעור הן באות אליי ואומרות לי:"מה זה לא מעניין אותך? בכלל לא הקשבת."
ואני אמרתי להן שכן והן נתנו מבט כזה של "פסדר"
ויש להן מלא קבוצות בוואצאפ בלעדיי והן צוחקות על זה והן לא מבינות שזה פוגע בי
נגיד אחת מהן כזה שלחה באחת הקבוצות (בלעדיי)
יאא סוף סוף קבוצה בלי (השם שלי)
תודה לאל
והיא צוחקת לי בפרצוף
ובאמת שאני מבינה שזה הכל בצחוק אבל זה פוגע באמת שזה פוגע.
מה לעשות?
ואם אני אגיד להן את זה אז הן יגידו לי מה את ישר נפגעת כולה צחקנו איתך וזה כל פעם ככה