תגידו, בתכלס, אנחנו חיים אבל בסוף מתים, אז למה בדיוק יש התאמצות גדולה?

כי אחרת אין לך משמעות ביומיום. סבבה שאת יכולה למות עוד שעה אבל היית מעדיפה להעביר את זה בריקנות ובשיעמום או ברגעים שגורמים למוח שלך להפריש הורמונים של שמחה ואופוריה.
להרגשה שלך.

שואל השאלה:
לא יודעת כי לפעמים אני בוכה מדברים עצובים.או כועסת, למה זה שחווה בכלל??

שווה לחיות, החיים קצרים וצריך לנצל אותם לטובה

כי אם את כבר חיה אז כבר עדיף לך לחיות בצורה כיפית, גם עם הידיעה שזה ייגמר מתישהו