מה דעתכם על הכתיבה שלי?

ככל שפסע לצידו, כריס הוביל אותו אל מקום כלשהו שהיה נראה מבודד וסבוך בעצים, מדשאה ירוקה עם עלי חצץ זעירים הופיעה בהמשך, והוא בהה במבט חד בשיחים שהיו פזורים בכל האיזור, לראשונה מאז שהגיע לכאן ארבו לו בכל פינה.
הוא שפשף את חרטום הנעל שלו בנעל השניה, הפציעה ברגלו פעמה כל כך שלרגע נעתקה נשימתו ונשמעה מפיו צווחה קלה.

"כדאי שנעצור" אמר כריס. וכרך אותו בזרועותיו עד לסלע שבתחתית הגדה.
השניים התיישבו, זמן מה נעצו מבט אחד בשני בשתיקה ארוכה.

הוא היסס לרגע, ואז התקרב לעברו.
"תודה" הוא לחש.
"אתה יכול לחזור על חזק יותר, אין פה אף אחד" השיב כריס.
"חנפן"
להפתעתו, פלט כריס צחוק קצר, אך מיד כיסה את פיו בידו בהתנצלות.

עיניו חזרו להביט בשמים והוא עטה על פניו הבעה אדישה. הוא איגרף את ידיו בעדינות אל תוך חיקו ברגע שתחושת הכאב פשטה שוב ברגלו הימנית, ואז הרפה את ידיו בהבעה קפואה.

"אני מתעקש" קולו של כריס היה רשמי הפעם.

לוגאן הביט בו בפליאה.
"על מה בדיוק?"
"אתה יודע" הוא החווה בראשו " אשמח לשמוע ממך תודה מפורטת יותר" הוסיף.
"תודה.." הוא גלגל את עיניו.
"על?"
"על זה שהצלת אותי, חנפן" הוא גיחך בשקט. עיניו של כריס נראו מרוצות. "זה באמת היה כל כך דחוף?" פנה אליו בשנית. לרגע התלבט אם לענות לו, אבל לבסוף ענה בקרירות כשבהה בעצים המתנופפים ברוח הקרירה. "מאוד דחוף".
הם הביטו זה בזה בהלצה.

"טוב" הוא התרומם ממקומו בתנופה קלה "נראה לי שאזוז" הוסיף.