118 תשובות
זיעה בכיסים כי הידיים נמצאות בהם
לשבת על כיסא בטלפון במשך כול המסיבה
לא להסתכל לבן אדם בפרצוף שהוא מדבר איתך ולהסתכל למטה
אנונימית
הפחד לדבר מול הרבה אנשים
Q_e
שאתה ממש רוצה לדבר אבל המילים לא יוצאות לך מהפה..
מאיפה להתחיל?
כשפונים אלייך, שמבקשים ממך להגיד משהו, לדבר עם עוד מישהו ביישן זה סיוט, להקשיב מלא.
ללכת מול מישהו ולפחד שיצא קשר עין ולהסתבך עם הלאיפה להסתכל (קורה לי מלא)
שאתה אומר בראש משהו שרצית להגיד במשך 10 דקות ומעלה ובסוף לא אמרת אותו

שאתה ליד אנשים בחוץ ואתה נהיה לחוץ אז אתה חושב שמסתכלים עליך או משהו

שאתה צריך לדבר אבל מחכה שאחרים יסיימו לדבר ולא נעים לך הסיטואציה אז אתה מחכה ומחכה שנה

שאתה רוצה לקנות משהו אבל מתבייש ללכת למוכר
טוב אני יכול להמשיך לנצח ביי... זה עצוב מידי
וואי אני מזדהה פה עם הכל :)
לא להסתכל למישהו שמדבר איתך בעיניים..
להגיד משהו מול אנשים..
להגיד בראש חצי שעה ובסוף לא להגיד xd
לגמגם שיחה שלמה
"אתה תמיד מדבר כלכך הרבה?"
"יש לך פה? וואו זה חדש!"
לא להקליט בווצאפ אפעם בגלל הקול
מעגל הכרות
והקצפת.. פרזנטציה זה המוות!!
שתיקות מביכות
להסתכל למישהו בעיניים כשמדברים.
כשאני כלכך רוצה להגיד משהו ואני שותקת.
כשאתה צריך לעבור ליד חבורת ילדים.
כשאתה יודע את התשובה לשאלה אבל בכל זאת לא עונה.
כשיש מישהו שממש בא לך לדבר איתו כיה הם שומעים אותה מוזיקה/יש להם אותם תחביבים כמו שלך.
כשאנשים נפגעים ולוקחים את זה אישית שאני לא נפתחת ומספרת להם מה שעבר עליי ומה שעובר עליי כמוהם.
מזדהה עם כל מה שכתבו פה.
שלא נעים לדבר בטלפון באוטובוס כי כולם בשקט ורק אותך ישמעו חחח

אמאלה כמה פלוסים חחח
אנונימית
אני לא ביישנית בכלל ונרתעת מלהסתכל לאנשים בעיניים אז לא יודעת עד כמה זה קשור חח
אנונימית
לא להבין כלום בשיעור כי את מפחדת לשאול בקול..

שהשאלה הזאת לא תוסר אף פעם מהשאלות החמות חבל על כל הפלוסים שקיבלתי
אנונימית
לשכוח מה שתכננת להגיד כמה דקות לפני ולוותר
וכשמגיע התור שלך להגיד משהו
אמאלה אני הכל פה
תודה אנשים עזרתם לי להבין שלא רק אני כזאת
אנונימית
לעבור ליד חבורת ילדים
לענות בשקט
אנונימית
מיזדהה עם כל הדברים שנאמרו פה..
ואוו שירה כל כך ^ ואז יוצא כזה שאני מגלגלת את העיניים מלחץ שלא יצא קשר עין חח
אנונימית
''בואו נשחק משחק כדי להכיר אחד את השני טוב יותר''
לאא
אנונימית
מזדה עם הכל.
"תזכיר לי שוב מי אתה?"
כשאומרים לך לדבר עם הרבה אנשים, ואז אומרים שלא שומעים אותך וצריך להגביר את הקול.-. אופס אמרו את זה כבר
שמישהו זר שואל אותך משהו ואת עונה בשקט והוא אומר "מה" ועדיין את מדברת בשקט בלי כוונה
כשאת רוצה להגיד למישהו המון זמן מה את חושבת עליו.
את עושה מזה סרט שלם בראש שלך.
מתכננת כל מילה ומילה שתאמרי.
אבל אין לך אומץ-אז את מוותרת ונכנעת כל פעם מחדש.
את יודעת מה את מפסידה
ואת מצטערת על זה.
אנונימית
שביקשת ממישהו אתה המחדד נגיד (סתם דוגמא) כמה פעמים ולא נעים לבקש שוב xd
שביקשת ממישהו אתה המחדד נגיד (סתם דוגמא) כמה פעמים ולא נעים לבקש שוב xd
כשעונים תשובה בכיתה בלחש והחברה שלידך עונה את מה שאמרת
כשמגיע התור שלך להזמין במסעדה
לשלם בתחבורה ציבורית/מסעדה/חנות
פרזנטציה
מעגל שיח בכיתה
לנסוע לבד בתחבצ
שאתה צריך להעביר הדרכה. זה המוות.
"יואו איזה מביך איזה מביך איזה מביך מביך מביך מביך מביך"
אנונימית
כתבו פה מלא אבל
כשאתה רוצה לדבר עם אנשים ואתה לא מצליח לבוא או לגשת כי אתה מפחד שתיראה נדחף או משהו ואין לך מושג בכלל מה להגיד ואז אתה מתחבא בנייד שלך
שכשאתה אוזר אומץ אבל לא מצליח להמשיך את השיחה
ואני מחשיבה אצלי ימים טובים אם אני מדברת עם אנשים וזורמת איתם
שאתה בחיים לא תדבר לאנשים זרים לא משנה מה:
*אני ואח שלי הולכים לאיבוד*
אני: "אנחנו צריכים כבר לחזור הביתה!"
אח שלי: "תבקשי ממישהו להתקשר להורים"
אני: "במחשבה שניה, עדיף ללכת לאיבוד"
כשאנשים מסתכלים עליך חושב או כותב ופתאום אתה שוכח כל מה שידעת אי פעם.
לא להקליט בוואצאפ אף פעם

לקנות חולצה כי לא נעים לך מהמוכרת

לקנות חולצה גדולה כי את מתביישת לשאול אם יש מידות

להכין מראש מה להגיד ולחזור על זה בראש 245218994 פעמים
לשמוע מוזיקה כל הזמן
להתבייש ללכת למוכר כשקונים משהו
"אה, אתה יודע לדבר?"
לא להצביע בכיתה למרות שיודעים את התשובה
להתבייש לאכול מול אנשים
שחושבים שאתה סנוב כי אתה שקט
עבודות קבוצתיות. הסיוט של כל ילד ביישן
לא יודעת אם זה קרה לעוד אנשים אבל כשהמורה שולחת אותך לפסיכולוג וישר חושבת שמשהו לא בסדר איתך כי אתהביישן (אני עדיין שונאץ את המורה הזו, זה היה בכיתה ח'. אני עולה לי')
כשהמורה מבקשת מילדים להציע לך להיות איתם כי ממש קשה לך להתחבר
כשאתם לבד בחוץ ומרגישים ככ לא בנוח אם אין לכם אוזניות וגם כשיש זה לא מעלים את העובדה שאתם רוצים להעלם באותו רגע
כשאנשים חושבים שאתם עדינים כי אתם שקטים אבל בתכלס אתם לא עדינים בשום צורה0-0
כשקוראים שמות ואתם בלחץ רצח
כשקוראים שמות וזה כזה:
המורה: *השם שלכם*?
ילדה רנדומלית: לא פה
אתם: אני פה
הילדה: אה לא ראיתי אותך
כשעברתם הקבצה לפני חצי שנה ורק עכשיו אנשים שואלים:"אה את לא איתנו?"(זה קרה לי כלכך הרבה פעמים)
הפעילויות המעצבנות האלה בבית ספר
הסבב הכרויות בתחילת שנה
מעבר בית ספר הוא מתכון לחרדה.(אני כרגע)
שיחות אישיות עם המחנכת הם דבר מביך
שיש לך יותר תחביבים מחברים
אני יכולה להמשיך לנצח
וואו אני כל כך מזדהה עם כולם
ועוד משהו: כשמישהו מתקשר ואתה מסנן אותו כי אתה מתבייש לדבר בטלפון
''אהה את פה מכיתה ז? לא שמתי לב''
אנונימית
לראות בחורה יפה אוכלת סוכריה על מקל.
אנונימית אל תתחרטי זה היה ממש מקסים מצידך
ולכל האנשים פה אל תרגישו רע עם זה שאתם ביישנים או שקטים אתם לא פחות טובים מאף אחד
אנונימית
יש לי עוד משהו אבל אולי זה רק אני
כשיש אנשים שאתה הכי פתוח איתם לבד אבל אם זה עם אנשים אחרים שאתה פחות פתוח איתם אתה נסגר אוטומטית
כשאתה מדבר עם מישהו שאתה לא מכיר בכלל או מכיר קצת, אז אתה מגמגם
אנונימית
לא מפסיקים להגיד לך את המשפט : "מי שמתבייש מתייבש
וואי מזדהה עם המון

מדרבנת את עצמי שעה להגיד למישהו משהו ובסוף אני לא אומרת :(
כשאתה מדבר מול הרבה אנשים ומישהו אומר לך "תדבר יותר חזק לא שומעים" ובא לך למות
הקול שלך משתנה לפי כמות הזמן שאתה מכיר את הבן אדם
אנונימית
"תפסיקי להיות כזאת סנובית"
להזיע כל פעם שמדברים איתךלהזיע כשמישהו פונה אליך או להסמיק
אנונימי
שכחתי להוסיף, שתמיד בכיתה יש מעגלי שיח שכל אחת מביע את דעתו, ושהתור שלך מגיע כולם בשקט וגם אתה ויש שתיקה נוראית

ואז שאתה מחליט סופסוף לדבר מישהו
פאק*נג מתפרץ,
כשאנשים חושבים שזה רע להיות שקט וביישן והם מרשים לעצמם להקניט אותך על זה.
לא יודעת אם זה רק אני ואני מוזרה רצח אבל להזיע בתחת בשיעור מלחץ אם מבקשים ממך משהו או מדברים איצך ודברים כאלה
אנונימית
שאתה מת לדבר אבל המילים לא יוצאות מהפה
קודם כל מזדהה פה עם הכל ואיזה כיף שיש אנשים כמוני:)
- כשאת לא רוצה לדבר עם מישהו בטלפון אז את שולחת הודעה ומתפללת שהוא יראה, או מבקשת ממישהו אחר לדבר ואז מתקשרת רק אם אין ברירה.
- שאת לא יודעת מה לומר ליד אנשים שאת לא מכירה ממש טוב, ואז את פשוט צוחקת ואז יש שתיקה מביכה כזאת
כל מה שכתבו פה זה פשוט אני
שאני עומדת בתור ומלא עוקפים אותי ובא לי להרביץ להם אבל אנלא מדברים יא &@&
כשאת רוצה לבקש משהו ממישהו אז את אומרת למישהו אחר שיגיד לו והבן אדם החרא הזה אומר לו ש"שמך"רוצה ...:/
כשמכניסים אותך לקבוצת מעריצים בטוויטר ואת לא מדברת שם כי את ממש ביישנית ובגלל זה אין לך חברים:)))))






ממש. לא. סיפור. חיי.
שאתה פשוט מדבר יותר מידי מרוב שהיית בלחץ מה להגיד

או שעושים מעגל ואתה צריך להגיד משהו ויצא לך הדבר הכי מטומטם שהיית יכול להגיד

שאתה רואה אנשים שאתה מכיר ואתה רק מתפלל שלא יבואו אלייך כי אתה לא יודע איך להתנהג

שאתה עם ידיד ואת לא יודעת אם לחבק או לתת כיף

שאתה רוצה לדפוק את הראש על השולחן אחרי כל מילה שניה שאתה אומר בקול

שאומרים לך שאתה ביישן ואתה אומר אני לא ביישן ומתווכח עם הבן אדם
הרצון לגשת להכיר חברים חדשים בפעם הראשונה במסגרת כלשהי חדשה ומרוב ביישנות בסוף קורה שמחכים עד שהם ייגשו לעשות את הצעד להכיר...
להגיד בשקט את כל התשובות לשאלות שהמורה שואלת (והכל נכון) בלי להצביע, פשוט מהפחד לטעות או שכולם יסתכלו עליי וישפטו את הניסוח שלי.
כבר כמה פעמים ילדה אחת שיושבת קרוב אליי אמרה לי "תדברי חזק יותר! את אומרת דברים חכמים!" חח
לא להסתכל למישהו בעיניים ולדעת שאולי זה יכול להעליב אותו אבל להמשיך לעשות את זה כי פשוט אי אפשר להפסיק כי אתה ביישן כך כך. כשאתה אשכרה מתחיל לדבר ושומעים את הקול שלך ומסתכלים עליך בהלם כאילו גילו פלא עולם.
שיש לך קראש על מישהו ביישן ואז אתה מתבייש ממנו וזה הדבר הכי עצוב בעולם. (מקרה מהחיים). שכל הזמן אומרים לי שאני רק אדבר יותר חזק... להתנצל שאתה לא מסתכל בעיניים. שגולם דוחפים באוטובוס ואתה לא עושה כלום.
כשאומרים לך: "למה את לא מדברת" או "למה את כל הזמן שקטה"
שהמורה אומרת לך להקריא שאלה מול כולם...
c'est la vie גם אני כל כך ככה...
כולם חברים של כולם ואתה בצד.
(במקרים שאתה בא למקום חדש)
אני יושבת ליד ילדה שמכירה את כולם וכולם מכירים אותה כזה בשכבה ויש לה מלא חברות וזה והן כל הזמן מדברות לידי על הקראשים שלהן ועל רכילויות וילדים אחרים, כי אני הרי בלתי נראית אז הן לא שמות לב אליי.
בקיצור אני יודעת את כל הרכילויות והשמועות בשכבה ואת הקראשים של מלא ילדים, וגם כל מיני דברים שאני לא ממש רוצה לדעת, כמו מתי היא והחברות שלה במחזור או מה מצב השיערות שלהן ברגליים חח
הרגע הזה בתחילת העונה שבא המורה לכיתה ומתחיל לשאול כל אחד מהתלמידים מה השם שלך בתור ואתה יושב עם דפיקות בלב מסמיק כאילו מה המורה רוצה להרוג אותך
אנונימי
מורים רושמים לי חיסורים על שיעורים שהייתי בהם כי הם "לא שמו לב שהייתי בכיתה". הגעתי למסקנה שאני בלתי נראית.
אי אפשר להכיר חברים כי אתה לא מצליח לדבר איתם כי אתה מתבייש, ואם אתה מקבל את האומץ להשתלב במעגל החברתי אתה רק מקשיב למה שהם אומרים ולא אומר כלום אף פעם, כי הם נכנסים לדברים אחד של השני ולך זה לא נעים לעשות את זה ד-ד
שהילד שיושב מולך בכיתה מדבר עם חברים שלו והם יושבים לך על השולחן, ואתה לא יודע איך לבקש מהם לרדת כי אתה רוצה לצייר/לקרוא/לישון/משהו-של-ביישנים והם לא זזים ולפעמים הם צועקים ואתה לא יכול לגרום להם לזוז ואז מתחיל השיעור אז אין לך זמן לעשות את מה שרצית.

גם יצא לי להתחבר עם ילדים עם מוגבלות שכלית קלה/בינונית, כי הם גם יותר נחמדים, גם יודעים להקשיב, וגם קל יותר להיות חבר שלהם.
הפחד לשאול שאלות שהתשובות אליהן אישיות
לרצות לדבר עם בחורה במשך כל השנה ובסוף שאתה רואה אותה אז לא הולך לך.
וגם להתחיל שיחה עם בחורה שאתה מחבב ואחרי ה "היי מה קורה?" אין יותר על מה לדבר וגם דפיקות לב בזמן שאתה רוצה לדבר איתה וזיעה... ולדבר חלש..
אני לא לבד!
חשבתי שאני ביישנית עד שהבנתי שרק שלוש תגובות אני עושה... חח
אלוהים. אנשים פה קראו את ההתנהגות שלי ביום יום. קריפי. לא להאמין כמה אנשים ביישנים דומים אחד לשני. טוב לדעת שאני לא לבד
כל מה שכתבו פה כל כך נכון ואני שמחה לגלות שיש מלא שמבינים מהזה לעבור תרגעים המביכים האלה בגלל הבושה.
שאת אוהבת מישהו ומתביישת להגיד לו
שיש לך משהו כל כך חשוב לאמר רבל פוחדת ממה יגידו כי בושה זה חוסר ביטחון
את פוחדת להישיר מבט מהפחד לראות את תגובת האחר , שאולי היא תיהיה לא טובה/מזלזלת
קיצרר מלא דברים מפסידים מבושה
אבל תתעודדו זה חלק מתהליך החיים שאנו עוברים כדי לבנות את עצמינו טוב יותר..
בעיקר הלדבר בשקט
כל החיים שלי אנשים מעירים לי על זה

ואז כשאני לפעמים עצבנית וצועקת הם מזכירים לי תלחישות שלי
וזה מעצבן!!

אפרופו מדברים בשקט, פעם הלכתי עם חברות בחזור מהביה"ס וכל הדרך הם מדברות מדברות ומיד פעם גמאני דיברתי (לא משנה שלא הקשיבן וכל פעם התפרצו לי לדברים) ואז כשהם באו להפירד (זה היה איזה 7 בנות) אחת מהם עושה לי ממתי את איתנו ?! וכולם כזה כן מה היית איתנו כל הזמן?!
לא קראתי הכל אבל לדעתי הדבר הכי נורא הוא כשמנסים לעזור לך להתגבר על הביישנות.
אני לא האדם הכי ביישן אבל כשמפילים עלי משהו שאני לא מוכנה אליו שקשור בלדבר עם אנשים זרים או מול אנשים אני פשוט לא מסוגלת לעשות אותו.
אבא שלי רצה שאתייעץ עם מורה פרטי למתמטיקה על משהו שלמדתי בקורס השנה, ואיך הוא עשה את זה? קרא לי אחרי שהוא כבר התקשר והושיט לי את הטלפון. אחרי חמש דקות אני כבר בוכה בחדר וצורחת עליו שאני לא רוצה.
ואז לא מזמן רצינו ללכת לבריכה ולהזמין פיצה.
והוא החליט "זאת הזדמנות נהדרת לגרום לה להתגבר על הביישנות שלה!"
אז הוא אומר לי שאם אני לא אזמין את הפיצה אני לא באה.
שוב, 5 דקות אחרי אני בוכה בחדר. הם באמת כמעט לא לקחו אותי אבל למזלי אמא התעקשה שהוא יוותר לי.
ובחייאת, אם היית מבקש ממני מראש להתקשר, הייתי יכולה לעשות את זה. אם היית מודיע לי מראש על המורה הפרטי, והייתי מחליטה שאני צריכה, הייתי עושה את זה.
אבל תודיע לי לפני שאני חייבת אחרת אני לא אהיה מסוגלת לעשות את זה.
וכן, אם אני אצטרך להתקשר לאמבולנס חס וחלילה אני אוכל להתקשר. לא תהיה לי בעיה כי אני לא אצטרך לחשוב מה חושבים עלי מעבר לקו, כי זה מקרה חירום ולא להזמין פיצה.
ואם אני אצטרך להזמין פיצה גם כן לא תהיה לי בעיה כי אני אתכונן לזה נפשית לפני. אם יפילו עלי "את חייבת אחרת ככה וככה" אני פשוט לא אצליח.
וכן, אני מסוגלת לעמוד לפעמים מול קהל ולדבר בביטחון. על פחד הקהל שלי כבר למדתי להתגבר.
אבל אם אני אתאמן על הרצאה תלמידי ותדחפו אותי מול קהל ברביעי בלי להודיע מראש, אני לא אצליח להרצות. אני לא ארצה לעלות. אני צריכה שזאת תהיה החלטה שלי ולהתכונן לזה לפני.

(לשון פנייה: יחיד נקבה (את))
וואו נישמע שיש לך פוביה חברתית
לבקש אוכל בארוחה....
אנונימית
נגיד להתבייש לבקש קציצה נוספת וכאלה
אנונימית
בואנה חשבתי אני ביישנית אבל אני לא מזדהה..
אנונימית
וואי אני מזדהה פה עם המון!
ועוד משהו, כשאתה מתקשר למישהו ולא נעים לך להתקשר מלא בשביל לא לצאת 'החופר' ושיעירו לך
שאני צריכה להציג לבד מול כול הכיתה מצגת
שאתה באירוע שלך או של המשפחה ואתה צריך לחבק אנשים שאתה לא מכיר או מתבייש מהם כלכך מביך
אמי לקד- כל כך אני!
בגלל זה אני מפחדת לענות לטלפון, כי אני חייבת להכין את עצמי לפני

עריכה:
נזכרתי שיש את הקטע המעצבן הזה שעד שסוף כל סוף אני מצליחה לדבר אל מישהו הוא אומר לי "את חופרת" ואז אני לא מדברת יותר.
אתה.לא.עוזר!
בחיים אל תגידו את זה לאנשים! יכול להיות שהם כמוני, ביישנים ובגלל שאגרו כל כך הרבה דברים שרצו להגיד וסוף סוף מצליחים לדבר אז הם מפציצים. ואם פתאום תגידו להם שהם חופרים זה יגרום להם עוד יותר לשתוק במחשבה של "אם אני אדבר אנשים יחשבו שאני חופר. אני פשוט לא אדבר אף פעם."
נכום צודקת^
כל כך אמאלה קלעת בול כאילו^^
ככה זה תמיד כשאני מדברת עם חברה שלי
שצריך לבקש ממלצרית סוכר
שבוכים מלא ולא מצליחים להגיד מה שחשבנו עליו לפני מהלחץ
אנונימית
הפוביה החברתית זאת תגובה שפנתה אלי?
אם כן אז הבכי זה יותר כי לוחצים עלי, פחות מהפחד לדבר בטלפון '^-^
כשאת כל פעם שומעת את המשפט "מה הבעיה למצוא חברים? זה קל" ואז את חושבת אולי משהו דפוק בך.
אנונימית
כשמישהו מסתכל עלייך להשפיל את הראש..
או לפחד להיות במקומות ציבוריים מחוסר ביטחון...
שאת מתכננת מה להגיד מלא זמן ובסוף את לא אומרת שום דבר ומתחרטת על זה

משחקי היכרויות למה הדבר הזה קיים???

בתחילת שנה שאומרים להגיד מה אתה מצפה מהשנה אני לא מבינה למה אי אפשר לתת לנו כדור או משהו
מזדהה עם חלק מהדברים
להסמיק מבעברך כל פאקינג דבר.
הפחד הזה משתיקות מביכות,אבל בהגזמה. אני מדברת כל כך הרבה מהפחד הזה שהצד השני ישתוק,ובסוף אני יוצאת חופרת.
לסנן שיחות במחשבת תחילה שלא יהיה מה לדבר וזה יהיה מביך.
אנונימית
לבקש מאמא להתקשר לאנשים לשאול על עבודה בשבילי
אנונימי
הדבר הכי רע בחיים שלי להסמיק כל פעם שמישהן פונה אליך
מזדהה עם כל מה שכתבו פה
הרגע הזה שאת ביישנית אפילו עם דודים שלך
אנונימית
כשאתה עולה על אוטובוס בתל אביב ובתחנה שלך הנהג לא פותח את הדלת ולא נעים לצעוק אז אתה פשוט ממשיך לסוע איתו עד אילת
להתפלל שהמורה שלך לא יקרא בשם שלך
לא להצליח להסתכל למישהו בעניינים, כשאת עוברת ברחוב ופתאום מישהו מהכיתה שלך בר ואת מסתכלת למטה שלא יצור איתך קשר
שאין לך תחבושות בבית ספר ואת חייבת ואף אחת בכיתה עדיין לא קיבלה ואת מבקשת ממישהי שתלך לבדוק בכיתות האחרות
בחיים לא חשבתי שזה מה שעובר על אנשים.
משום מה אחרי שקראתי את התגובות זה גרם לי עוד יותר לחוסר ביטחון
וואו זה השאלה שנוצרה בשבילי
שאת רוצה משהו אבל את מתביישת ומוותרת
לשכנע את עצמך לדבר עם מישהו ואז יש פדיחה וטראומה ביישנית
לגעת באזורים פגומים(אצלי זה ביידים מחלת עור קטנה) להסתגר בחדר שאורח מגיע ועד שאת נפתחת הוא עומד ללכת
להגיע למצב שאף אחד מבין למה את לא מסוגלת
אנונימית שכתבה "לפחות במקרה שלך למורה היה אכפת.."
היא לא באמת עזרה לי
היא אמרנ ליועצת לשלוח טפסים לפסיכולוג אבל לא הלכתי לשומקום בסוף כי היא שכחה מזה ואז נגמרה השנה והיועצת הוחלפה
הלוואי שלא היה לה אכפת האמתxd
שקוראים לך מוזרה
כשאת מתביישת לכתוב דברים אפילו באתר אנונימי
כשאומרים לי כשאני צריכה להיות עם ביטחון,
עבודות קבוצתיות
תמונות קבוצתיות (איך אני תמיד מגיעה לשוליים של התמונה?!)
להסתכל לאנשים חדשים בעיניים
לומר את מה שאני באמת מרגישה בלי בושה
שכל הבנות באינסטגרם ואני במשחקים בטלפון וגם הבנים משחקים בטלפון ואני כזה "אם אני אגש לבנות הם יחשבו שאני מוזרה שמתאימה לבנים אם אני אגש לבנים הם יחשבו שאני מוזרה כי אני בת שמשחקת במשחקי וידאו מה אני עושה אא עדיף להשאר לבד" (נכון שאני היחידה עם הדבר הספציפי הזה? ;-;
ויש פה המון ואני מאוד מזדהה עם כל מה שכתוב פה וכל מה שכתוב פה נכון לגביי אני מאוד חסרת ביטחון.
כשאומרים לי כשאני צריכה להיות עם ביטחון,
עבודות קבוצתיות
תמונות קבוצתיות (איך אני תמיד מגיעה לשוליים של התמונה?!)
להסתכל לאנשים חדשים בעיניים
לומר את מה שאני באמת מרגישה בלי בושה
שכל הבנות באינסטגרם ואני במשחקים בטלפון וגם הבנים משחקים בטלפון ואני כזה "אם אני אגש לבנות הם יחשבו שאני מוזרה שמתאימה לבנים אם אני אגש לבנים הם יחשבו שאני מוזרה כי אני בת שמשחקת במשחקי וידאו מה אני עושה אא עדיף להשאר לבד" (נכון שאני היחידה עם הדבר הספציפי הזה? ;-;
ויש פה המון ואני מאוד מזדהה עם כל מה שכתוב פה וכל מה שכתוב פה נכון לגביי אני מאוד חסרת ביטחון.
גאד אני מזדהה עם 95% מכל מה שרשום פה.
טוב לדעת שאני לא היחידה כי זה מה שאומרים לי בבית כדי שאפסיק להיות ביישנית (כל הילדים ככה וככה ורק את לא, הגיע הזמן שתתחילי גם). כמובן שזה לא נכון אבל זה נתקע במוח ובכל הבתי ספר שהייתי בהם זה היה ככה.
באיזשהו שלב אני נפתחת ונהיית כזאת מקובלת שכל הכיתה אוהבת אבל זה קורה אחרי חצי שנה, אחרי שאני מוצאת משהו משותף עם בת ממש ביישנית שאולי ייצא לי לשבת לידה. אז כיאילו, זה תהליך מאוד ארוך ומסובך.
גאד אני מזדהה עם 95% מכל מה שרשום פה.
טוב לדעת שאני לא היחידה כי זה מה שאומרים לי בבית כדי שאפסיק להיות ביישנית (כל הילדים ככה וככה ורק את לא, הגיע הזמן שתתחילי גם). כמובן שזה לא נכון אבל זה נתקע במוח ובכל הבתי ספר שהייתי בהם זה היה ככה.
באיזשהו שלב אני נפתחת ונהיית כזאת מקובלת שכל הכיתה אוהבת אבל זה קורה אחרי חצי שנה, אחרי שאני מוצאת משהו משותף עם בת ממש ביישנית שאולי ייצא לי לשבת לידה. אז כיאילו, זה תהליך מאוד ארוך ומסובך.
גאד אני מזדהה עם 95% מכל מה שרשום פה.
טוב לדעת שאני לא היחידה כי זה מה שאומרים לי בבית כדי שאפסיק להיות ביישנית (כל הילדים ככה וככה ורק את לא, הגיע הזמן שתתחילי גם). כמובן שזה לא נכון אבל זה נתקע במוח ובכל הבתי ספר שהייתי בהם זה היה ככה.
באיזשהו שלב אני נפתחת ונהיית כזאת מקובלת שכל הכיתה אוהבת אבל זה קורה אחרי חצי שנה, אחרי שאני מוצאת משהו משותף עם בת ממש ביישנית שאולי ייצא לי לשבת לידה. אז כיאילו, זה תהליך מאוד ארוך ומסובך.
אופס ההודעה שלי נשלחה איזה 3 פעמים .-. האתר רשם לי שהפריט לא נשמר אז פשוט לחצתי כמה פעמים לול סורי על זה