אני כלכך רוצה לעבור בית ספר,אבל מרוב החוסר ביטחון שלי גם את זה אני לא מסוגלת לעשות.

רע לי במקום שאני נמצאת בו,כלכך רע לי.
אין לי חברים(אולי אחת,למרות שלא יצאנו ולא עשינו כלום מתחילת החופש. אני כל הזמן במחשבה שאני אחזור והיא פשוט לא תתיחס אליי ואני פשוט אהיה לבד).
באמת,אני לא מסוגלת לתאר לכם.
אני נכנסת לדיכאון מעכשיו כשאני מבינה שעוד שבועיים חוזרים לשגרה של לקום מוקדם,לתארגן בלי חשק,לנסוע לבית ספר ולהתפלל שהדרך לא תגמר,להגיע ופשוט לסבול ולספור דקות עד שאני מגיעה הביתה.
וזה לא שאני עוברת בריונות או משהו חס וחלילה,פשוט אין לי אנשים אמיתיים לידי.
יש כמה מהכיתה ומהשכבה שאני כן מדברת איתם פה ושם אבל הם לא 'חברים שלי',אין אצלי דבר כזה.
בקיצור,החוסר ביטחון שלי כלכך משמעותי שאפילו לעבור בית ספר אני לא מצליחה.
אני פוחדת שגם שם יהיה לי חוסר ביטחון ושם אני אהיה עוד יותר לבד אפילו ממה שאני עכשיו.
(ובואו נזכיר גם את זה שיש לי הפרעות אכילה אז אני כאילו שונאת את עצמי,לא חושבת בכלל שמישהו יכול להצליח לאהוב אותי עם איך שאני נראית).

יש למישהו עצות? מישהו שעבר דבר כזה? כלכך קשה לי ואני ממש רוצה לעשות שינוי.