בחיים שלי לא הסבירו לי איך להתנהג בחברה אז הבנתי את זה בעצמי עם השנים ועד אז הייתי ממש ממש מוזרה. אבל ממש.

כלום.
אני כמוך

להשאיר את זה מאחורייך.. מה שהיה בעבר זה בעבר.. העיקר שאת מי שאת היום

להפסיק לחשוב על זה...

שואל השאלה:
אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה הקטע. אני כלכך מתביישת בזה

אין כזה דבר יותר. מת, לא קיים. אין כלום. שום דבר. אין לך במה להתבייש כי אותו רגע לא קיים עכשיו.
למה נזכרת בזה פתאום?

שואל השאלה:
אני כל הזמן נזכרת בזה.. גם יש לי חרדה חברתית אז בכלל אני שניה מלהקיא כל פעם שיש לי פלאשבאקים כאלה..
וזה גם כי אני עדיין עם אותה שכבה

את מנסה לשכוח את זה? אם כן, אז אל.

שואל השאלה:
את מה?

את הפעמים האלה שהתנהגת בצורה מוזרה (דרך אגב, זה לא בהכרח משהו רע)

נכון, אין טעם להחיות את העבר.

שואל השאלה:
תודה רבה (:

מעולם לא היית מוזרה, היית בתהליך של מידה. הבעיה בחברה שלנו זה שמי שלא עומד בקצב ועושה הכל כמו כולם נקרא מוזר. לאנשים יש קצב שונה, מחשבות שונות ודרך אחרת להתנהל. מה שבאמת מוזר זה שהחברה אינה קשובה לשונות הזאת. אני חושבת שהגיע הזמן שתברכי את עצמך על הדרך שעשית - ובמקביל תבדקי עם עצמך על מה ויתרת שבחרת להיות חלק אינטגרלי מהחברה. הרבה אנשים
"מוזרים" הם בעלי יכולת ראיה מרתקת של העולם החברתי, בדרך כלל יצירתיים ברמה פנומנלית, וקוראים להם מוזרים. כי הם לא נכנסים לשבלונה המוגבלת של המקובלים - so what . תמיד תהיי גאה בעצמך, בעיקר על היחודיות שלך ועל הדרך שאת עושה, מעולם לא היית מוזרה, היית בצמיחה מתמדת... הכל טוב