הגיוני שאני כבר לא מעריצה את המין שלי (הנשי) בגלל כל הדברים שבנות עשו לי בחיים? (המשך)

אף פעם לא הצלחתי להיות חברה עם בנות. לא משנה אם ניסיתי להצטרף לשיחה שלהן הן תמיד דוחפות אותי לצד.
אני גם זוכרת את המבוכה שבבית הספר התחיל לי המחזור בכיתה בהפסקה ואף אחת לא באה לעזור לי וכל הבנות רק צחקו עליי או חייכו חיוך מרושע ואני פשוט בכיתי בשירותים ושמתי טונות של נייר טואלט.
תמיד כשהגעתי לבית ספר הבנות פשוט עשו לי את המוות, משכו לי בשיער וכמעט גזרו לי אותו, אם דיברתי עם איזה בן הן באו מאחוריי ושפכו עליי מים, ועוד הרבה דברים שפשוט התחלתי לשנוא את הבנות, לא בטחתי באף אחד ואפילו אני מתביישת להיות בת כי אני מרגישה כאילו נולדתי מפלצת.
אני מצטערת אם חלק מהבנות פה יכעסו עליי, ואני יודעת שלא כולן ככה, אבל עדיין איבדתי תקווה...