יש לי את כל מה שאי פעם חלמתי עליו אבל אני בכל זאת לא מאושרת, למה?

כי עם עצמך לא הגעת לטופ , אתה צריך למצוא את עצמך

את מתכוונת לדברים כמו מחשב, טלוויזיה או שאת מתכוונת גם לחברים טובים?

עושר זה לא אושר

לפי דעתי את צריכה להיות שלמה עם צ
עצמך, גם אם יהיה לך הכל זה לא אומר שאת תהיי מאושרת זה לא מה שיביא לך את האושר. התחושה הפנימית שלך אבל כן. נגיד, אם את אוהבת את עצמך שלמה עם המעשים שלך, מרגישה נאהבת וכו'.

אושר לא נמדד בחומר

שואל השאלה:
גם חברים טובים, כל מה שאי פעם חלמתי עליו

הסיבה היא ממש פשוטה, כי גם הנשמה צריכה מזון....

כנראה שאת עדיין לא שלמה עם עצמך לגמרי אבל זה עוד יקרה וההרגשה הזאת תעבור.

כי האושר נקבע על פי רמת הסרוטונין במוח והיא די יציבה, אירועים ישנו אותה רק מאוד זמנית.
את צריכה להגביר את כמות הסרוטונין אצלך ע"י אכילת אוכל מלא סרוטונין וכו'

שואל השאלה:
לא אכפת לי מאוכל, אוכל לא מהסב שלי אושר.
יש לי את כל מה שאי פעם רציתי, חברים משפחה מישהו שאכפת לו ממני. אבל אני עדיין לא מאושרת למה אני לא מאושרת לעשאזל?

קראת את התשובה שלי בכלל?

חחח לא התכוונתי לאכול.... הנשמה צריכה לקבל סיפוק.... זוהי כוונתי...

שואל השאלה:
כן, אוכל מעלה את רמת הסרוטין. שום אוכל לא מהסב לי אושר, אולי כן מעלה את רמת הסרוטין אבל אני עדיין לא מאושרת.

שואל השאלה:
סיפוק כמו מה?

בכנות..? אני לא חושבת שצריך לקבל את כל העולם כדי להיות מאושר. בעיניי- אושר לא נמדד בכמות חברים, אהבה שהמשפחה והסביבה מעניקה, כסף, או דברים חומריים אחרים. אושר לדעתי הוא רגש שאין כמוהו, מן תחושה עילאית שגורמת לך להרגיש נפלא. אבל, בדיוק בגלל התחושה המדהימה והמספקת שאושר מביא, הוא נדיר ומגיע רק לפעמים. בתור משהי שאין את כל מה שהיא חלמה עליו ואפילו לא חצי מזה- היו המון רגעים בחיים שהייתי מאושרת. כי שוב, אושר, לדעתי- לא נמדד בחברים, משפחה, או כסף.

אוכל ****מסוים**** מעלה את רמת הסרוטונין.
לא כל דבר, כמו שלא כל מאכל מעלה את רמת החלבון אצלך..

חוץ מזה העלאת הסרוטונין ממש לא מסתכמת באוכל, זו פשוט הדוגמה שזכרתי.
סרוטונין עולה גם בעזרת שהייה בשמש ובעזרת עיסויים למשל.. מוזמנת לעשות חיפוש קצר בגוגל ולגלות עוד דרכים

סבבה, מילאת את הגוף בכל מה שהוא רצה.
הגוף מסופק, יש לו הכל.
יש לך מסביבך כל מה שאת רוצה.

זו מטרת החיים? זו משמעותם?
אם כך אז למה את לא מאושרת משהשגת את משמעות החיים?!

מה שאומר שיש עוד רבדים שגם צריכים סיפוק,
מה עם הנפש?
את צורכת מזון לנפש?
מה עם המוח שלך? את לומדת? משקיעה? מתאמצת?
מה עם ההישגיות והתחרותיות? את מאמצת את עצמך להשיג יותר ממה שיש לך?
את מכוונת גבוה? את דואגת להביא את עצמך לסיפוק ממאמץ?
יש לך שאיפות שאת מנסה להשיג?
את מסמנת "וי" על הישגים והצלחות מדי פעם? גם אלו הצלחות קטנות וזמניות...
ומה עם הגוף? חוץ מאוכל וטלוויזיה ובילויים וחברים גם הוא דורש סיפוק מעבר לרגיל... את מתאמנת? רצה? אוכלת בריא?

לא חסר לך מה לעשות עוד כדי להרגיש טוב עם עצמך ולהעלים את הריקנות, את פשוט צריכה למצוא כוח ולקום להתחיל לעשות.

כי כשיש לך כל מה שחלמת עליו אין לך שאיפות וכשאין לך שאיפות אתה לא יכול להיות מאושר

את מרגישה עכשיו ריקנות בגלל שהשגת את כל מה שרצית להשיג ועכשיו אין לך מטרות יותר אז את מרגישה ריקנות. אני מכיר את המצב הזה ממשחקי מחשב. שיעמום בגלל שהכל מושלם וכבר עשית הכל... את יודעת מה אני עושה כשאני מגיע למצב הזה?

מוריד משחק אחר. חדש! לתת לעצמי משימות חדשות עולם חדש והמטרות חדשות ושאיפות חדשות. ככה אני יכול להישאר במחשב לנצח בלי להרגיש ש"מיציתי" יש הרבה אנשים שמתאבדים כשהם מגיעים למצב של שלמות כי הם חושבים שהם מיצו את החיים.

אני ממליץ לך לנסות דברים חדשים. לנסות ללמוד נגינה אולי? ספורט? אני אישית ממליץ על משחקי מחשב. תנסי אולי תאהבי

נסי להיות ייחודית יותר. תכירי יותר.
את מבינה, רובנו נולדים למקום מסוים וקבוע, בנלי. אנחנו לא נהיים שמחים ממה שכולם מכירים ושאנחנו רגילים אליהם.
כיף לנו יותר להכיר דברים חדשים, לחוות חוויות חדשות וליצור דברים עצמאיים.

סטיפס התאים לאחד המשתמשים שדיברתי איתו כאן משפט שאני מאוד מסכים איתו:
"happiness is not in the mere possession of money; it lies in the joy of achievement, in the thrill of creative effort"
~ franklin roosevelt ~

נסי לראות מה *את* רוצה, לא מה כולם רוצים. כסף הוא רק אמצעי ע"מ שתוכלי להתמקד בדברים שבאמת טובים לך אישית. כסף אכן חשוב ומסיר הרבה דאגות של עניים.
אבל הוא חד משמעית רק אמצעי. אז במקרה שלי ושלו, האושר הוא ליצור דברים יצירתיים/באופן יצירתי. בשבילך זה יכול להיות ריקודים וציור.
בית פרטי, זה כיף עד שמתרגלים.
חברים ואירועים, זה כיף עד שמתרגלים.
את צריכה שלא להתרגל. זה כיף להתרגל. אבל בסוף יותר כיף לצאת מזה.

אני לא יודע אם את ספציפית תביני את זה בכלל, אבל יש הרבה שכן

גם שמעלים את רמת הדופמין וסרוטונין זה לא אומר שאת מאושרת. אושר בא מבפנים ובא מהכרת תודה על מה שיש לך. גם אני מרגישה כמוך יש הכל אבל עדיין בפנים משהו חסר.. אני לומדת את שיטת הnlp ואשמח שנדבר על זה אם את מעוניינת בפרטי..

בגלל שעכשיו אין לך שום דבר לשאוף אליו אז את לא יודעת כבר מה לעשות.

אני חושבת שלפי מה שכתבת את כנראה פשוט לא מעריכה את זה מספיק, זה לא עוד משהו שמסמנים עליו וי זאת זכות.
תגידי כל יום תודה על מה שיש לך.
אולי מטרה חדשה כמו להגשים עוד חלום שיש לך או לממש איזה תחביב שאת אוהבת יכול לספק אותך.

יש אנשים שאין להם שום דבר והם מאושרים, את זו שמחליטה אם להיות מאושרת או לא.

אולי בגלל שאין לך חבר ?

שואל השאלה:
ממש תודה אנשים

כי את מתגוררת בארץ ישרעול וכמו רבים מתפתח אצלך דיכאון

תחשבי על דברים גרועים שיכלו לקרות לך ותגידי תודה...

את צריכה לקחת הכל לא כמובן מאליו
תעריכי רגעים קטנים כגדולים

ככה זה,
תשיגי משהו שרצית, יבוא משהו חדש, תשיגי תחדש, יבוא עוד משהו.

"אם היה את כל מה שאיי פעם חלמת עליו למכירה, היית קונה? הרי שאיפות חייבות להיות, אם לא אז לאן נתקדם? אם יהיה לך את כל מה שאתה רוצה אז לא תרגיש ריק ומשעמם? ואל תיתמם, אני יודע שהיית קונה אבל אחרי זה היית מבין שפחות זה יותר, כשיש לך פחות אז אתה מרגיש מלא בשאיפות וכשאין שאיפות אז גם אין למה לצפות חבר.." טיטניק, רון כהן

כי אדם בלי חלומות הוא אדם לא מאושר