שמתי לב שהפכתי להיות אדם מאוד יוצא דופן (בקטע טוב), מה שגורם לי להעלות את הקריטריונים שלי לאנשים שאפתח בפניהם. זה היה

תקשיב אם תבוא בגישה של - אני יוצא דופן ומיוחד ואתם לא מסוגלים להבין אותי, מן הסתם שלא תמצא את האנשים שיבינו אותך כי אתה אפילו לא נותן הזדמנות ואתה בא באנטי.
אני מכירה את הקושי לפעמים למצוא מישהו שבאמת מבין אותך ושאתה מרגיש בטוח להיפתח אליו כי אני גם מגדירה את עצמי כבן אדם מיוחד כי אני באמת אין עוד מישהו בעולם כמוני כמו שכל בן אדם אחר הוא ייחודי בפני עצמו.
וכן, לדעתי בן אדם בעצם היותו אדם הוא צריך אנשים מסביבו אחרת הוא יהיה בודד מאוד וזה משפיע גם אם לא שמים לב.

שואל השאלה:
אני לא "בא" לאנשים בנושאים כאלה בכלל. אני רק מדמיין את עצמי "בא" לאנשים בנושא כזה, והסימולציות לא מצמיחות לעצמן עלי כותרת.
הפעם היחידה ש"באתי" למישהו בנושא כזה היה לעו"ס בסוף י"ב, בשביל להוציא דו"ח עו"ס (זה עוזר עם המלגות).
בעקרון הדו"ח הזה הוא למשפחות מועטות יכולת, והיה חשוב לי לקבל אותו למרות שההורים שלי מכניסים יפה כי אני שואף לעצמאות. (עניינים שלי.)
ובשביל זה הייתי צריך לספר לה הכל עלי. ובהתחשב בזה שאמורה הייתה להיות לה תגובה "מקצועית", היא לא הפסיקה להתרשם ממני ולהגיד שאני מעורר השראה ומיוחד. וזה לא מה שחפשתי. וזה טורד מנוחה.
בפעם שלפניה בה נפתחתי בפני מישהי, לפני שלוש שנים, היא גם אכזבה אותי בסגנון.
אני באמת לא מדבר על מקרה שאני "בא" בגישה הזו, אלא ניגש אל מישהי כראוי ונפתח בפניה - והתוצאה היא שהיא רק חושבת שהיא מבינה.

בכל אופן, לא הבנת אותי, אבל תודה על התשובה והמאמץ.