13 תשובות
"שחכתי"
חח זה כל מה שעולה לי לראש כרגע.
חח זה כל מה שעולה לי לראש כרגע.
מריכואנה
אם ו-עם
כנה
אל ועל
אותיות איתן בכללי
מגוכח
חח תמיד מצחיק אותי - דגובות
להצתלם וחבריו
חח תמיד מצחיק אותי - דגובות
להצתלם וחבריו
יושן- ישן
דלוק- דולק
נאבד- אבד
עם ואם
אותיות איתן
דלוק- דולק
נאבד- אבד
עם ואם
אותיות איתן
יושנת, נמלות, ביצות, שחכתי, משו
אם-עם
עלייך-עליך
אלייך-אליך
מטמתיקה
אל-על
מעט-מאט
להצטלם-להצתלם
because-becuse
שכחתי-שחכתי
עלייך-עליך
אלייך-אליך
מטמתיקה
אל-על
מעט-מאט
להצטלם-להצתלם
because-becuse
שכחתי-שחכתי
התרטבתי - נרטבתי
אני יקח ולא אקח.
אותיות איתן.
אתם הלכתם לקניות(פנייה לבנות בלבד) במקום אתן הלכתן לקניות.
אם ועם.
ישן ולא יושן קשור לבניינים.
הזיז ולא הוזיז.
א'-ה'-ע': העיצור שמסמלת האות עי"ן הוא עיצור גרוני, אל"ף היא עיצור גלוטאלי, ואילו ה"א היא לרוב עיצור חוכך סדקי בו מוציאים אוויר רב. דוברים רבים מתקשים בהגייה של הבדלים אלה - את העי"ן מבטאים לרוב כאל"ף; ובין אל"ף לה"א נותר הבדל מסוים בהגייה, אך גם הוא מיטשטש והולך. היעדר בידול פונטי בין העיצורים גורם לבלבול. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "מאולה" במקום "מעולה", "מאילה" במקום "מעילה" ו"שגיעות כתיב" במקום "שגיאות כתיב".
ח'-כ' רפה (ללא דגש קל או דגש חזק): בעבר הייתה ההגייה של האות חי"ת גרונית, אך כיום הוגים אותה רוב דוברי השפה כמו כ"ף רפה. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "ממלחה" במקום "ממלכה" ו"חיוח" במקום "חיוך". (ישנה הצלחה רבה יותר באיות חי"ת שורשית מאשר כ"ף שורשית)[5]
ק'-כּ' דגושה - בעבר נהגו האותיות באופן שונה (האות קו"ף נהגתה גרונית), אך כיום הגייתן זהה, ומפני שהאות ק נהגית תמיד כעיצור פוצץ והאות כ לא לרוב כותבים ק במקום כ ולא להפך. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "קוס" במקום "כוס" ו"כפה" במקום "קפה".
ת'-ט': בעבר נהגו האותיות באופן שונה, אך כיום הגייתן זהה. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "השחטה" במקום "השחתה" ו"חתיבה" במקום "חטיבה". (ישנה הצלחה רבה יותר באיות תי"ו שורשית מאשר ט' שורשית)[5]
ס'-ש' שמאלית (שׂין): הגיית שׂין שמאלית התלכדה עם הגיית סמ"ך כבר בימי המקרא. הבלבול בין האותיות נפוץ למדי, ולרוב נוטים השוגים לכתוב סמ"ך במקום שׂי"ן. דוגמאות: "סמחה" במקום "שמחה", "מפסעה" במקום "מפשעה", "סמול" במקום "שמאל" או "תשרוקת" במקום "תסרוקת". במקרים מסוימים היטשטשו ההבדלים, ושתי תצורות הכתיב תקינות. לדוגמה: שרטוט וסרטוט, שריטה וסריטה או משור ומסור.
ו'-ב' רפה: סוג נדיר יחסית של שגיאות. לרוב כותבים ב' במקום ו' ולא להפך. (ישנה הצלחה רבה יותר באיות ו"ו שורשית מאשר בי"ת שורשית)[5].
דוגמאות לשגיאות כתיב הנובעות מצליל דומה כשהאותיות נחתכות בחלל הפה באותו אופן:
ד'-ת: כיוון ששני עיצורים אלו הם לשוניים מכתשיים ניתן לראות שגיאות כמו "מתפסת" במקום "מדפסת".
פ' רפה - ב' רפה: כיוון ששני עיצורים אלה נחתכים בשפה ההבדל הוא דק וניתן לראות שגיאות כמו "ספתא" במקום "סבתא", "רפקה" במקום "רבקה".
דוגמאות של שגיאות כתיב באנגלית הנובעות מאותיות או צירופי אותיות שצלילם זהה:
ee נשמעת לעתים כ-ea
u נשמעת לעתים כמו oo
s נשמעת לעתים כ-z
g נשמעת לעתים כ-j
c נשמעת לעתים כ-k
ph נשמעת לעתים כ-f
ight נשמעת לעתים קרובות זהה ל-ite
tion נשמעת ונהגת תמיד כ-shn
אותיות "שותקות" או מוכפלות
בשפות רבות יש אותיות או צירופי אותיות הנכתבות אך אינן נשמעות בדיבור, או הכפלות של אותיות ללא שינוי בולט בהגייה. תכונה זו בולטת בשפה הצרפתית ונפוצה מאוד גם באנגלית, אך כמעט ואינה קיימת בשפות כגון ספרדית, איטלקית וגרמנית. אותיות מעין אלה נשמטות באופן טבעי אצל מי שאינם מכירים את הכתיב הנכון. שגיאות נפוצות מסוג זה באנגלית הן, למשל, השמטת האות k במילה knight, האות g במילה gnome, האות k במלה knowledge, או האות b במילה lamb. בעברית, מושמטת לעתים א' שותקת הנמצאת באמצע מילה, למשל במילה "ראשות" בצירוף: "ראשות הממשלה". וכן האות שׂ' השנייה במילה "יששכר" אינה נשמעת.
במילים בהן מוכפלת אות, עלולה ההכפלה להישמט (comon במקום common). במקרים אחרים עלולה להיווצר שגיאת כתיב כתוצאה מהכפלת פיצוי של אות שאינה צריכה להיות מוכפלת (comming במקום coming). שגיאות הנובעות מהכפלה של אותיות מתרחשות גם בגרמנית (kenntniss במקום kenntnis), אך הן נפוצות פחות מכיוון שאותיות מוכפלות נהגות בדרך כלל באופן שונה מאותיות שאינן מוכפלות.
איות חריג
שגיאות כתיב רבות מתרחשות במילים שאינן מאויתות בדרך המקובלת ליצירת אותו צליל בשפה. דוגמאות לכך הן אותיות הנכתבות אך אינן נשמעות ואותיות הנהגות באופן שונה מהגייתן השכיחה. במקרים רבים מדובר במילים שמקורן בשפות אחרות, המשמרות את כללי האיות וההגייה של שפות אלה. מילים מעין אלה נפוצות מאוד בשפה האנגלית, שקיבלה מילים רבות משפות אחרות המשתמשות באלפבית הלטיני (בעיקר מצרפתית). כך, למשל, המילה lieutenant הנהגית 'לוּטננט', ולכן עלולה לסבול מהאיות השגוי lutenant. דוגמה אחרת היא מילים המאויתות באמצעות האותיות gh, כגון thought או sleigh.
שגיאות מסוג זה נדירות בעברית, משום שאין בה מקרים רבים של מילים המאויתות באופן חריג. עם זאת, שני מקרים הנופלים תחת קטגוריה זו הן מילים מושאלות מארמית, המסתיימות באות א' (אבא, קמעא), ומילים המנוקדות בפתח גנובה, כגון תפוּחַ; שני המקרים הם כר פורה לשגיאות כתיב ('אבה' במקום 'אבא', 'תפואח' במקום 'תפוח').
שגיאות של צירוף או פירוק מילים
שגיאות כתיב רבות נובעות מחלוקה לא נכונה של מילים - כתיבת מילה אחת כשתיים או שתי מילים כאחת. שגיאה מעין זו באנגלית היא כתיבת "ofcourse" במקום of course[6]. שגיאות כאלה נפוצות גם בגרמנית, שבה במקרים רבים נכתב צירוף סמיכות כחיבור של שתי מילים, וקיימים כללים הקובעים מתי יצטרפו שתי מילים לאחת. בעברית נפוצה כתיבה של מילה אחת כשתי מילים בעקבות הפרדת אותיות השימוש מהמילה אליה הן מצורפות - לדוגמה, "כשה למדתי", "לה מקום", "שה היה" או "מי כולם" (במקום "מכולם"). טעויות אלה נפוצות משום שבשפות רבות אחרות (בהן רוב השפות האירופיות) ממלאות מילות-יחס נפרדות את תפקידן של אותיות השימוש.
אותיות איתן.
אתם הלכתם לקניות(פנייה לבנות בלבד) במקום אתן הלכתן לקניות.
אם ועם.
ישן ולא יושן קשור לבניינים.
הזיז ולא הוזיז.
א'-ה'-ע': העיצור שמסמלת האות עי"ן הוא עיצור גרוני, אל"ף היא עיצור גלוטאלי, ואילו ה"א היא לרוב עיצור חוכך סדקי בו מוציאים אוויר רב. דוברים רבים מתקשים בהגייה של הבדלים אלה - את העי"ן מבטאים לרוב כאל"ף; ובין אל"ף לה"א נותר הבדל מסוים בהגייה, אך גם הוא מיטשטש והולך. היעדר בידול פונטי בין העיצורים גורם לבלבול. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "מאולה" במקום "מעולה", "מאילה" במקום "מעילה" ו"שגיעות כתיב" במקום "שגיאות כתיב".
ח'-כ' רפה (ללא דגש קל או דגש חזק): בעבר הייתה ההגייה של האות חי"ת גרונית, אך כיום הוגים אותה רוב דוברי השפה כמו כ"ף רפה. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "ממלחה" במקום "ממלכה" ו"חיוח" במקום "חיוך". (ישנה הצלחה רבה יותר באיות חי"ת שורשית מאשר כ"ף שורשית)[5]
ק'-כּ' דגושה - בעבר נהגו האותיות באופן שונה (האות קו"ף נהגתה גרונית), אך כיום הגייתן זהה, ומפני שהאות ק נהגית תמיד כעיצור פוצץ והאות כ לא לרוב כותבים ק במקום כ ולא להפך. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "קוס" במקום "כוס" ו"כפה" במקום "קפה".
ת'-ט': בעבר נהגו האותיות באופן שונה, אך כיום הגייתן זהה. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "השחטה" במקום "השחתה" ו"חתיבה" במקום "חטיבה". (ישנה הצלחה רבה יותר באיות תי"ו שורשית מאשר ט' שורשית)[5]
ס'-ש' שמאלית (שׂין): הגיית שׂין שמאלית התלכדה עם הגיית סמ"ך כבר בימי המקרא. הבלבול בין האותיות נפוץ למדי, ולרוב נוטים השוגים לכתוב סמ"ך במקום שׂי"ן. דוגמאות: "סמחה" במקום "שמחה", "מפסעה" במקום "מפשעה", "סמול" במקום "שמאל" או "תשרוקת" במקום "תסרוקת". במקרים מסוימים היטשטשו ההבדלים, ושתי תצורות הכתיב תקינות. לדוגמה: שרטוט וסרטוט, שריטה וסריטה או משור ומסור.
ו'-ב' רפה: סוג נדיר יחסית של שגיאות. לרוב כותבים ב' במקום ו' ולא להפך. (ישנה הצלחה רבה יותר באיות ו"ו שורשית מאשר בי"ת שורשית)[5].
דוגמאות לשגיאות כתיב הנובעות מצליל דומה כשהאותיות נחתכות בחלל הפה באותו אופן:
ד'-ת: כיוון ששני עיצורים אלו הם לשוניים מכתשיים ניתן לראות שגיאות כמו "מתפסת" במקום "מדפסת".
פ' רפה - ב' רפה: כיוון ששני עיצורים אלה נחתכים בשפה ההבדל הוא דק וניתן לראות שגיאות כמו "ספתא" במקום "סבתא", "רפקה" במקום "רבקה".
דוגמאות של שגיאות כתיב באנגלית הנובעות מאותיות או צירופי אותיות שצלילם זהה:
ee נשמעת לעתים כ-ea
u נשמעת לעתים כמו oo
s נשמעת לעתים כ-z
g נשמעת לעתים כ-j
c נשמעת לעתים כ-k
ph נשמעת לעתים כ-f
ight נשמעת לעתים קרובות זהה ל-ite
tion נשמעת ונהגת תמיד כ-shn
אותיות "שותקות" או מוכפלות
בשפות רבות יש אותיות או צירופי אותיות הנכתבות אך אינן נשמעות בדיבור, או הכפלות של אותיות ללא שינוי בולט בהגייה. תכונה זו בולטת בשפה הצרפתית ונפוצה מאוד גם באנגלית, אך כמעט ואינה קיימת בשפות כגון ספרדית, איטלקית וגרמנית. אותיות מעין אלה נשמטות באופן טבעי אצל מי שאינם מכירים את הכתיב הנכון. שגיאות נפוצות מסוג זה באנגלית הן, למשל, השמטת האות k במילה knight, האות g במילה gnome, האות k במלה knowledge, או האות b במילה lamb. בעברית, מושמטת לעתים א' שותקת הנמצאת באמצע מילה, למשל במילה "ראשות" בצירוף: "ראשות הממשלה". וכן האות שׂ' השנייה במילה "יששכר" אינה נשמעת.
במילים בהן מוכפלת אות, עלולה ההכפלה להישמט (comon במקום common). במקרים אחרים עלולה להיווצר שגיאת כתיב כתוצאה מהכפלת פיצוי של אות שאינה צריכה להיות מוכפלת (comming במקום coming). שגיאות הנובעות מהכפלה של אותיות מתרחשות גם בגרמנית (kenntniss במקום kenntnis), אך הן נפוצות פחות מכיוון שאותיות מוכפלות נהגות בדרך כלל באופן שונה מאותיות שאינן מוכפלות.
איות חריג
שגיאות כתיב רבות מתרחשות במילים שאינן מאויתות בדרך המקובלת ליצירת אותו צליל בשפה. דוגמאות לכך הן אותיות הנכתבות אך אינן נשמעות ואותיות הנהגות באופן שונה מהגייתן השכיחה. במקרים רבים מדובר במילים שמקורן בשפות אחרות, המשמרות את כללי האיות וההגייה של שפות אלה. מילים מעין אלה נפוצות מאוד בשפה האנגלית, שקיבלה מילים רבות משפות אחרות המשתמשות באלפבית הלטיני (בעיקר מצרפתית). כך, למשל, המילה lieutenant הנהגית 'לוּטננט', ולכן עלולה לסבול מהאיות השגוי lutenant. דוגמה אחרת היא מילים המאויתות באמצעות האותיות gh, כגון thought או sleigh.
שגיאות מסוג זה נדירות בעברית, משום שאין בה מקרים רבים של מילים המאויתות באופן חריג. עם זאת, שני מקרים הנופלים תחת קטגוריה זו הן מילים מושאלות מארמית, המסתיימות באות א' (אבא, קמעא), ומילים המנוקדות בפתח גנובה, כגון תפוּחַ; שני המקרים הם כר פורה לשגיאות כתיב ('אבה' במקום 'אבא', 'תפואח' במקום 'תפוח').
שגיאות של צירוף או פירוק מילים
שגיאות כתיב רבות נובעות מחלוקה לא נכונה של מילים - כתיבת מילה אחת כשתיים או שתי מילים כאחת. שגיאה מעין זו באנגלית היא כתיבת "ofcourse" במקום of course[6]. שגיאות כאלה נפוצות גם בגרמנית, שבה במקרים רבים נכתב צירוף סמיכות כחיבור של שתי מילים, וקיימים כללים הקובעים מתי יצטרפו שתי מילים לאחת. בעברית נפוצה כתיבה של מילה אחת כשתי מילים בעקבות הפרדת אותיות השימוש מהמילה אליה הן מצורפות - לדוגמה, "כשה למדתי", "לה מקום", "שה היה" או "מי כולם" (במקום "מכולם"). טעויות אלה נפוצות משום שבשפות רבות אחרות (בהן רוב השפות האירופיות) ממלאות מילות-יחס נפרדות את תפקידן של אותיות השימוש.
אתן תלכו במקום אתן תלכנה וכל האתן בעתיד בכללי
אנונימית
באותו הנושא: