אני מפחדת שאני בדיכאון..

כאילו אני כל היום בבית במיטה או בסלון,ואני מרגישה חרא ומבואסץ אבל זה לא בגלל שזה סתם ככה כאילו הייתי רוצה לצאת ולהנות מהחיים ולא להיתקע בביץ ולהיות שמחה ומאושרת אבל פשוט אין לי עם מי..אין לי כלכך חברים וגם מה שיש לי אני יוצאת פעם בנדמה לי..כאילו זה לא כזה בידיים שלי.
מבחינת תיאבון ברוך ה' יש יותר מידי.
בסופש אןלי אני אצא עם חברות למסיבה ועוד שבוע אני טסה,כאילו אני מחכה כב רלזה אניר וצה לצאת ולהנות פשוט אין לי כלכך אפשרות..
אני כן מתקשרת נגיד חברות של אחותי באות אז אם הן לידי אני כן מדברת וצוחקץ ןשרה ורוקדת כאילו אני לא מבואסת..אבל פשוט רוב הזמן אין לי מצב רוח כי הכל מתפרק לי..אוף אני ממש מפחדת,זו תקופה שתעבור? איך אני יכותה לדעת אם זה דיכאון או לא? יש שאלות מסוימות שאפשר לשאול אותי ולפיהן לדעץ?