אני לפעמים פשוט רוצה להעלם מהעולם הזה. גם אתם ככה?

כל הזמן אנשים מרסקים לי את הבטחון. לא משנה מה אני תמיד לא בסדר. אני כבר לא מצליחה להרים את עצמי. אני תמיד זו שטועה, זו שלא מספיק טובה. אני כל כך שונאת את עצמי. אני מלאה בכעס ותסכול, ואני לא מצליחה לרפא את הפצעים שלי.
אני גם מאוד לחוצה.
כשהייתי אצל פסיכולוגים הם נתנו לי תחושה שאני לא מספיק טובה כי ניסו לתקן אותי יותר מדי פעמים. אני כבר מרגישה פגומה, לא מתאימה.
אני לא מסוגלת לקבל ביקורת. אני לא יכולה כשמעירים לי. אני מתחילה ישר לבכות. כאילו אין לי שום דרך לומר "לא אכפת לי" אחרי זה אני חושבת על זה עוד הרבה זמן ומתחילה להאשים את עצמי.
ההורים שלי טובים אליי, ויש לי כל מה שאני רוצה וזה גורם לי עוד יותר להרגיש רע כי אין לי סיבה מוצדקת להרגיש רע בחיים שלי. כולם אומרים את זה.
אין לי כל כך למי לדבר, אני משום מה תמיד נשמעת בכיינית ולא בסדר. אני לא אוהבת את עצמי יותר. כבר אין מה לאהוב. אני לא יודעת אם תוכלו לעזור. בסך הכל רציתי לפרוק.