מה תחשבו על מישהו שלא בוכה כשמישהו שממש קרוב לו מהמשפחה נפטר?

שהוא אדם ממש חזק.

אדם שלא התחבר אליו באמת
כי אם היה חסר לו היה כואב לו וזה היה בא לידי ביטוי בבכי

אני לא אחשוב עליו כלום ואני גם לא אשפוט אותו כי אני יודעת מה זה אני לא בכיתי על סבתא שלי והיה לי איזה שנתיים מצפון בגלל זה ואז הבנתי שפשוט באמת גם עכשיו אני עדיין לא מבינה את זה ממש

שואל השאלה:
פשוט.. סבתא רבתה שלי במיון.. בת 85, גם חולת סכרת וגם כואב לה באזור של הלב.. ואני ממש דואגת ומפחדת, ואני מבינה שאני צריכה להיות מוכנה להכל.
אני אומנם לא יכולה לעצור את עצמי מלבכות, אבל פשוט תהיתי איך אנשים יגיבו או מה יחשבו עלי אם אני לא אבכה.. אני מפחדת שיחשבו שאולי לא היה לי אכפת או משהו..

אני מזדהה, סבא שלי נפטר ולא בכיתי, היה לי מאוד כואב פשוט לא הצלחתי לעכל את זה והייתי בשוק, אחרי כמה ימים חשבתי על זה והתחלתי לבכות.

את כנראה תבכי אבל כרגע זה לא אמורה להיות ההתעסקות שלך תהני מסבתא שלך עכשיו תהיי איתה ותנסי כמה שיותר לשמח אותה
כשזה יגיע ב120 שנה את תראי שהיא חסרה לך ואת מתגעגעת ותתחילי לעכל את זה ואי אפשר לברוח מזה את תיבכי כי אין לך עוד סבתא רבא כמוהה (גם לטובה וגם לרעה, זה לא משנה)

הייתה מובכת ולא ידעה איך להגיב כנראה^

כל אחד מתבטא בדרך אחרת בכי זה אחת מדרכי התבטאויות זה לא אומר על אותו אדם כלום ויש בזה משהו בכי לא מועל לשום דבר אבל כל אחד ודרך ההתפרקות שלו לפעמים זה מועיל לבכות רק בשביל תחושת השחרור

אני לא מסכימה עם כולם אומנם זה לא קשור למישהו שמת אבל כן החיים שלי מאוד קשים ואחרים היו נשברים ממזמן וכן יש קטעים שאני בוכה את הנשמה ובכל שאר הזמן אני מדחיקה לא שבחרתי בזה מה שעברתי חייב אותי להתעלם ולהדחיק אז אני חושבת שאו שהוא לא קרוב אל הבן אדם מספיק או שהוא עדיין לא מרגיש את הצורך ואת זה שהוא באמת לא יחזור. ככה קרה לי עם סבתא רבה שלי היינו קרובות ולא בכיתי רק כמעט שנתיים אחרי