הגיע הזמן לחשוף הסודות! מה הסוד הכי מטורף שלכם?

שיש לי סוג של קראש על בת
שאני משחקת אותה אדישה כזאת אבל בתכלס אני פרנואידית רצח

שסבא שלי היה נאצי וההורים שלי התגיירו
ושאני למדתי גרמנית כי זה עיניין אותי מה יש בדפים של סבא :(

שאני סובל מחרדות קשות

יש לי חרדה חברתית

אני הבן אדם הכי קשוח ורע מבחוץ ששמה זין על כולם אבל תכלס אני נורא רגישה.

אני נמשך גם לבנים וגם לבנות

חצי מהחיים שלי הייתי מישהו שאני לא רוצה להיות

אני נמצאת בזוגיות בסתר במשך יותר מחצי שנה

כולם חושבים שאני פאקינג קרה ושלא אכפת לי מכלום ואף אחד
לפי המבטים וצורת דיבור וגם קשה לי להודות ברגשות אבל אני בכיינית רצח ואני שונאת את זה
.כשאני בוכה אני עושה את זה רק בבית ולבד אני שונאת לבכות מול אנשים במיוחד אם אני מכירה אותם

אני לא באמת זיקית...
הלם נכון?

(אוקי ועכשיו סוד רציני, הרבה פעמים אני מגיבה בצורה מסויימת לא כי זה מה שאני מרגישה, אלא כי זה מה שאני חושבת שאני אמורה להרגיש. ולפעמים אני מגיבה בעצבנות כדי להעביר את המסר שאני לא מרוצה מההתנהגות של מי ש"הרגיז" אותי, כלומר שזה לא נעים לי ושזה לא יחזור על עצמו)

אני חבר של הבת של המנהל יותר משנה

יש הרבה

lovely בחיים לא השקעתי בתלמוד אותו גם xd
אני משתמשת במחשבון לכל כפולה שהתוצאה שלה קטנה מ18 xd למרות שפעם ממש אהבתי את הכפולה של 7 ו3 משום מה (21), אבל משום מה לוקח לי זמן לחשב את זה פתאום :/

בזוגיות בסתר כבר כמעט 10 חודשים

אף פעם לא ניסיתי להסתיר את העובדה שאני אובדנית, אבל אף אחד לא מבין את זה וגם לא עוזר.
ושאני מאוהבת במישהו כבר חמש שנים ואף אחד לא יודע.

המספר האהוב עלי זה 6 (מצאתי לזה סיבה לפי התאריך שלי (24/6/2003). 2+4 זה 6, נולדתי בחודש השישי ו2*3 זה גם 6. לול.
וכשהייתי קטנה ממש רציתי להיות בת 16. לא יודעת למה. טוב נשארה לי עוד שנה xd

שבגדתי בחבר שלי (הקודם)

שאני משחקת אותה שהחיים שלי מאושרים וטובים ושאני שמחה ושאני ממש אוהבת את עצמי..אבל אני חסרת ביטחון וסבלתי בשנתיים האחרונות מדיכאון נוראי ובקושי יצאתי מהחדר וכל פעם שהסתכלתי במראה רציתי לבכות

יש לי רגשות
הלב שלי לא עשוי מקרח
אני מסוגלת להתאהב, פשוט לא רוצה
אני לא באמת כל כך קשוחה קרה מניאקית ורעה

אני לא בת.
נכון, כולם באתר (כל מי שמכיר אותי) יודע את זה, אבל בעולם האמיתי.... שלושה אנשים יודעים.

כולם תופסים אותי בתור אחראי, בוגר ורציני
אני תמיד עוזר לכולם, תמיד פונים אלי לעזרה במקרים קשים אני ממש כמו פסיכולוג בשביל מלא אנשים
אני יודע להגיד את הדבר הנכון ולהגיד להם מה לעשות

אבל בתכלס? אני בעצמי לא עושה כלום, אני יודע רק דיבורים אני שואף ואומר שאעשה ככה וככה אבל אני רק דיבורים אני עצלן ברמות וכל דבר שאני מייעץ לאחרים לעשות אני בעצמי לא עושה את זה
ואני מרגיש שהכול בולשיט! כל מה שאני אומר!

אני ערבי נוצרי, כל מי שאני מכיר סטרייט והתחתן וחי אחלה חיים.
רק אני משום מה נולדתי גיי, אני לא יכול להרפות מזה אני כל הזמן רואה סרטוני פורנו של גייז וזה ככ עושה לי את זה.
אני רוצה להתחתן עם אישה ולא עם גבר ואני רוצה להיות סטרייט :/

יכול להיות שאני גם נמשכת לבנות עוד לא בטוחה או יודעת .. קצת מקווה
ואין אפשרות לדעת מתי זה יום טוב או רע לאבא שלי הוא מתעצבן בשנייה על שטויות וממש מתעצבן ואין לי עצבים אליו

שכימעט אישפזו אותי באברבאנל במחלקת נוער

שפתחתי אינסטה של "חרמנית" ושלחתי בקשה לקראש. והוא שלח הודעה ישר שהוא אישר..):
והוא שלח לי תמונה של הזין שלו ועד עכשיו הוא לא יודע את זה

ניחשתי בפוקס את הסיסמא של הגלריה הסודית בטלפון של ילדה מכיתה שלי וראיתי שם תמונות עירום שלה

סבא שלי הרג את אימא שלי.
החברה הכי טובה שלי לשעבר בגדה בי והתחילה לעשות לי בריונות ברמה שהיא הפכה אותי לפסיכופת שמכור לגור ודם במשך שנה.
אני הייתי מאוהב בבן.
אני שונא את חצי מהחברים שלי.
שאני לא יהודי.

קצת מפה יודעים את זה, אבל הרוב המוחלט לא, אז זה סוג של נחשב...

בגדתי באקס שלי

אם אני אגלה אותו הוא כבר לא יהיה סוד.

אני טרנסג'נדר

כיף אחי
(לא פאן, היי פייב)
חוח
מניסיון, להיות טרנס זה לא כיף

לא אכפת לי מהמשפחה שלי בקטע שגם אם יקרה להם משהו זה לא יזיז לי.

אני בן אדם ממש בכיין והייתה לי תקופה של דיכאון בגלל ילד שאהבתי והייתי בוכה כמה פעמים ביום במשך יותר משנה.

אני יודעת להסתיר את הרגשות שלי טוב מאוד בעזרת מסכות

שאני הילל פארודי

יד ימין שלי יבשה

אני רואה פורנו ואף אחד לא יודע את זה.

שכולם חושבים שאני אחת כזאת שלא אכפת לה מכלום ושאני קרה וקשוחה ושמה זין על הכל אבל אני בדיוק ההפך..

יש לי קראש על חבר של הבסטי שלי

הסוד שלי

יש לי עיניים חומות ואני שמה עדשות צבע כחולות וכולם חושבים שזה העיניים האמיתיות שלי ואני לא מסוגלת לצאת בלי עדשות מהבית ואני ממש שונאת את העיניים שלי זה הסוד הכי גדול שלי!

מעצבן אותי שאני פיריריית לפעמיים (הרבה)
נותנת מעצמי הרבה מקשיבה עוזרת ואז לאנשים צבועיםחברים שמתנהגים שיעשו הכול בשבילך מקבלת רק כאפות וחוסרכבוד מאםתם אנשים יש לי ציפיות שאני אקבל אותו יחס בוום
אכזבה..
ואני שונאת את אותם אנשים מאוד
במיוחד את מי שחשבתי כחברה והיא רחוקה מאוד מלהיות..
והכי מעצבן אותי שבא לי לחזיר להם כפול ואין לי סבלנות לחכות...
אז רוב הסיכוים שאני אסלח להם...
אבל לעולם אני לא אשכח

אני סובלת מהפרעה נפשית הנקראת טריכוטילומניה.
יש לי התקפי חרדה כשאני מרגישה אבודה ומיואשת.
ו.. עדיין סופרת עם האצבעות כמה זה 8+7 או 6+8 וכל זה כי אני לא יודעת בעל פה (זה היה מאז ומתמיד) :(

אוי שיט, טריכו זה לא כיף

l i e l i o n - וואוו זה בטח ממש קשה להתמודד עם ההפרעה הזו פאקק.. אני מכירה אותה לצערי דיי מקרוב
מזדהה :(

אוננתי על מחבל מכניס את הראש שלו לתחת של חמור אז מתפוצץ ומתחבר מחדש

זה סוד ;)

יש לי סכיזופרניה

כולם חושבים שאני רגיש וחמוד ותמיד מוכן לעזור
למרות שבמציאות אני ילד זין ממש ולא אכפת לי מאף אחד ברמה שעם מישהו משתף את הרגשות שלו בא לי להוריד לו סטירה ולהגיד:"סתום תפה לאף אחד לא אכפת"
ואני מיניפולטיבי ברמות גבוהות ואני אשקר וינצל כדאי להשיג את הדברים שאני רוצה
אבל בכל זאת כולם חושבים שאני ילד רגיש וחמוד
הם פשוט לא מכירים אותי

היה לי קראש במשך שנתיים ושהיתי איתו היה ממש גרוע אז אף אחד לא יודע שהיתי איתו

בן 20 לא שכבתי עם אף אחת כי הייתה לי זוגיות שנתיים וחיכיתי לה שהיא תהיה מוכנה בסוך נפרדנו חחח

שלמרות שני תמיד שם לעזור זה עושה לי רע והתקפי חרדה
למשל
אתמול קודם מישהי התעלפה אז הגשתי לה עזרה ראשונה
אחר כך רקדתי עם רגליים כואבות כדי לא לאכזב את חברים שלי
אחר כך ידידה שלי העיפה כאפה לידיד שלי
וזה עשה התקף חרדה לילדה שהתעלפה מקודם אז ניסיתי להרגיע אותה
וידיד אחר שלי יצא איתה לבחוץ
והם רבו והיה לו התקף זעם
אז באתי לחבק אותו
וזה לא עזר
ולי יש חרדה מרעשים ומריבים
ואני פשוט התחלתי כל כך לבכות
בכיתי עד היום בבוקר
ואז הילד שאני אוהב חזר להיות עם האקס שלו והאקס שלו באה אלינו
אז הייתי ממש נחמד אליהם וגם נתתי להם להיות לבד
ואז עזרתי לידידה שלי להביא את התיקים לתחנת אוטובוס
ואני מרגיש כאילו אני עוד שניה קורס מלחץ נפשי ומזה שאני דואג לאנשים יותר ממה שאני יכול
אני כל כך עייף

כולם חופרים על זה שיש לי גוף מושלם וזה אבל תכלס זה עושה לי חרדות כי עברתי מלא תקיפות מיניות

שואל השאלה:
וואו אנונימית!

אני בן אדם חרדתי ברמות קשות.
ברמה שאני מקבלת בכל יום איזה 10 פעמים התקפי חרדה, חלק מהם בגלל חששות לעתיד וחלק מהם בגלל זיכרונות מהעבר.

אני לא גרמני אני בכלל רוסי

ותאמת אני גם לא סמבוסק פשוט הייתי רעב כשנרשמתי לפה

שכבתי בגיל 16 למרות שגם לי זה הרגיש מהר מידי

אם אגלה זה לא יהיה סוד חחח לא ככה ?

אני בגדתי בחבר שלי 3 פעמים והוא לא יודע ואני לא אוהבת אותו

אני ביסקסואל ואני נמשך יותר לגברים.

גםאני^
אני מפחד שבסוף אהיה גיי

מה הבעיה בלהיות גיי?
חוץ מזה שאם אתה נמשך גם לגברים וגם לנשים אתה לא גיי, אתה בי או פאנ

אני נמשך לשניים, אבל מרגיש משיכה הרבה יותר עזה לגברים

אין בעיה בלהיות גיי, הבעיה היא איך אנשים יגיבו לזה.

שאני בסטיפס

התנשקתי עם בן דוד שלי.. הפער בנינו עשר שנים כן זה נורא.
יש לי חרדה חברתית
יש לי חרדות ופחדים מטורפים

אני מאוהבת במישהו שהכרתי מהאתר

אחרי שנה של זוגיות חברה שלי נהייתה אובססיבית ותלותית וירד לי ממנה כל האהבה והרצון להמשיך בזוגיות אבל אני לא עוזב אותה כי אני מפחד שהיא תפגע בעצמה

אנשים בוכים לי ואני נותנת להם תעצות הכי טובות ובאמת עוזרת כמו פסיכולוגית ויודעת מה להגיד אבל תכלס באמת לא אכפת לי מכל הבעיות שלהם וזה לא מזיז לי, אבל אנשים בטוחים שאני בן אדם מדהים כי אני מתנהגת כאילו אכפת לי לול
גם לפעמים אנשים עושים לי קטעים מסריחים ותכלס אני לא באמת נפגעת כי הם לא מזיזים לי אבל אני בכל זאת מגיבה בעצבנות כדי שידעו שהם עשו משהו לא בסדר אפילו שתכלס לא באנצ אכפת לי, אני פשוט מגיבה אחרת כי אני מרגישה שאני צריכה להגיב ככה, כנל גם אם עושים בשבילי משהו טוב ולא באמת אכפת לי אני מגיבה בהתלהבות כי אני חושבת שככה אני אמורה להגיב. אני גם לא אוהבת חצי מהחברים שלי לול אבל מתנהגת כאילו אני חולה עליהם ואפחד לא יודע על זה שאני לא אוהבת אותם באמת. נדירים האנשים שאני אוהבת אותם עם כל הלב שלי ושבאמת אכפת לי מהם

וואו,לא חשבתי שאנשים יכתבו דברים כמו כל מה שכתבו כאן... טוב,את החלק של ההודאה שאתם בארון ציפיתי שחלק יכתבו,אבל יש כאן הרבה דברים שלא חשבתי שיכתבו.

פעם היה לי קטע עם חברה טובה שאני לא בטוחה לגביו מה הוא היה , אבל היה לי חשק עז לנשק אותה
ואני סטרייטית ברמות
בימים אלו אני לא מבינה מה לא בסדר איתי וחוששת שאני א-מינית

אני לא בארון או משהו, פשוט הזויה
(לא סיפרתי את הדברים האלה לאף אחד!)

שאני כנראה ביסקסואלית, הנטייה המינית שלי לא ברורה לי, אני לא בהכרח סטרייטית.

הוא לא שלי או עליי, הוא על חברות שלי. אני פשוט שומרת בפנים יותר מדי סודות שלהן ואין למי לספר
שתי חברות שלי נאנסו
אבא של חברה שלי מכה אותה ואת המשפחה וכל המשפחה יודעת על זה ולא עושה כלום.
חברה שלי חושבת שהחיים שלה כאלה זבל והיא ככ צבועה כלפי כולם ואז לא מבינה למה אנשים לא רוצים להתקרב אליה, אבל לא נעים לי לומר לה את זה כי אני אוהבת אותה ומפחדת לפגוע בה
ויש גם קצת עליי
יש לי התקפי חרדות ולא סיפרתי לאף אחד כי אני בן אדם שמח תמיד
אני מרגישה שאנשים מעריכים אותי רק בגלל הגוף שלי וזה גורם לי להרגיש כאילו אני אצליח בחיים רק בזכותו ולא בזכותי

אין לי אחד כזה
אבל אם זה נחשב אני הולכת לצבוע את כל השיער לאדום ולא גיליתי לאף אחד חוץ מלמספר אנשים ממש קרובים

שואל השאלה:
אנונימית את תצליחי רק בזכות עצמך ןלא בזכות הגוף שלך

אני תמיד משחק אותה עם הרבה ביטחון עצמי ליד בנים ומפלרטט עם כל דבר שזז, אבל רק אלוהים יודע עד כמה אני מפחד ורועד מבפנים.

אני עדיין רואה ארתור

שואל השאלה:
הערבית המוסלית, אני מכבד ומאוד מעריך אותך נשמה!

פאטיש חזק לשיהוקים

אני חייזרית על חלל

אני b

יש לי כינים ואני בת 15:/

נאנסתי...

שואל השאלה:
תספרי נו, את מאנונימית :)

יש לי חרדה
ובגלל זה אני ממש פוחד מסטוקריות
אם אני אגלה שיש לי סטוקרית אני בטח אחטוף התקף חרדה ואז אמחק את כל הרשתות החברתיות שלי ובטח לא אצא מהבית כמה זמן

ששאלו את השאלה הזו יותר מ4 פעמים

לא סודות כאלה גדולים אבל טוב לפרוק:
אני בן אדם עם מלא הומור ולפעמים אנשים אומרים לי דברים בהומור אבל זה באמת פוגע בי בנקודות רגישות...

אני מרגישה כאילו לא להרבה אנשים אכפת ממני, כאילו אני תמיד שניה אף פעם לא במקום הראשון בשביל אף אחד, כאילו אני תמיד הפחות חשובה, תמיד יהיה יותר חשוב ממני.
יכול להיות שזה ככה בגלל שגם אני תמיד שמה את עצמי במקום שני...

אני שונאת את הגוף שלי (לא מבחינת משקל) ואני מפחדת שאף אחד לא ירצה אותי בגלל זה

יש לי חלום ואני מרגישה כאילו אני בחיים לא אוכל להגשים אותו בגלל חוסר הביטחון שלי

והחברות שיש לי פוגעות בי, אף אחד לא אוהב אותן בגלל האופי שלהן וזה גורם להרבה אנשים להתרחק ממני והאופי שלהן מרחיק גם אותי מהן אבל אני לא מנתקת איתן קשר כי לא נעים לי להשאיר אותן לבד

בגלל שאנחנו משפחה די גדולה יש מלא דרמות וההורים שלי תמיד אומרים לי:"את פשוט ילדה מלאך, איך את תמיד עוזרת ומבינה"
אבל בא לי גם קצת יחס, לא תמיד בא לי להיות המבינה, גם לי יש בעיות ודברים שמציקים לי אז למה אף אחד לא מנסה להבין אותי?

אני מעמיד פנים שאני בסדר אבל רע לי כי אין לי משפחה
אני כל הזמן כביכול הכי רגוע והכי אחראי, אני תמיד שם בשביל חברים
אני שם ההתקפים החרדה, ההתקפים הזעם, בבריחות מהבית, בהתעלפויות, בהפרעות אכילה, אני תומך בהם
אבל מי יתמוך בי?
מי תמיד יהיה שם בשבילי?
מי ירגיע אותי בהתקף חרדה?
מי ירים לי את הרגליים כשאני מתעלף?
מי יחבק אותי כשאני בוכה וצורח?
מי יתפוס לי את היד בהתקפי זעם ויגיד לי "איתן הכל בסדר, אני פה בשבילך"?
מי ישאל מה שלומי?
מי יגיד לי שהוא אוהב אותי?
למה אני אחד בשביל כולם ולבד בשביל עצמי?
על מי אני אניח את הראש על הכתף?
למה אני בוכה לבד לתוך הכרית?
למה אף אחד לא בא להרגיע אותי כשאני מפסיק להגיב ויושב על הרצפה עם ידיים על האוזניים?
מי יפסיק את הרעשים שעושים לי חרדה?
מי יגן עליי בתקיפה מינית?
למה זה מגיע לי?

הייתי כל כך דכאונית כשכבר התמכרתי לכאב הנפשי
הייתי בוכה כל היום באיזשהו שלב התחלתי לאהוב את זה וזה הרגיש לי כל כל טוב לבכות
ואני רוצה לפעמים שיקרו לי דברים רעים שיגרמו לי לבכות ולהיות בדיכאון כי זאת הרגשה שאני כל כך רגילה לחוות אז מוזר לי בלעדיה.
אני יודעת שזה ממש מוזר ..

ונמאס לי לגור עם המשפחה שלי הם בלתי נסבלים וכל פעם שאמא שלי רק פונה אליי אני אוטומטית מתחילה להתעצבן מבפנים ומשתדלת שלא להתהפך עליה ואין לי כלפיה טיפה של אהבה.

יש לי שחלות פוליציסטיות

אני שוכבת עם המפקד שלי שבמקרה אחת מהבנות בחדר שלי דלוקה עליו אבל יש לה פה גדול אז זה בעיקרון סוד

שואל השאלה:
חלום שהתגשם למפקד שלך נראה לי ;)

אנונימית^^^^^^
את ממש מזכירה לי את אוליביה מ"פלא".

geekygeek
כשראיתי את פלא ממש הזדהיתי איתה ועכשיו אחרי שאמרת את זה אני באמת מבינה שהמצב שלנו די דומה.
תודה שאמרת את זה, לא שמתי לב לזה לפני ^~^

אין בעיה ^~^
ואני מקווה שההורים שלך יבינו איך את מרגישה...

ששכבתי עם מאלומה חח

סוד כמוס לפרה ולסוס

אנונימי, אני ממש מזדהה.
זה לא שאין מי שיעזור לי, זה שאף אחד לא יודע איך לעזור לי.
אף אחד לא יודע לומר את הדבר הנכון שירגיע אותי או יודע מה לעשות כשאני בוכה.
אף אחד לא מבין את הדברים שאני עוברת ולמה הם מסעירים אותי.
אף אחד לא מסתכל על הבעיות שלי בלי לשפוט.
זאת אחת הסיבות למה אני משתדלת להיות האדם שכן עושה את זה.
אבל אני כבר לא יודעת איך אני מרגישה עם כל זה.
זה לא שיש לי התקפי חרדה, הפרעות אכילה, דיכאון (לפחות לא שידוע לי, אבל זה לא משהו שקל לזהות) ודברים בסגנון. אני נסערת מדברים דיי מטופשים בדרך כלל.
אבל אף אחד שאני מכירה לא יודע איך לשמש לי ככתף. אני משתדלת להיות כתף של אחרים, אבל אין לי כתף משלי להישען עליה.
אני לא מגיעה למצב שאני יושבת על הרצפה עם הידיים על האוזניים, אבל אני אקבור את הראש בין הידיים על השולחן ואבכה עד שאוכל ללכת לשטוף פנים בלי שיראו.
אני לא מקבלת התקפי חרדה, אבל אני מפחדת מהלילה.
אני אבכה ואצרח, אבל מדברים מטופשים שאף אחד לא יטרח לנסות להרגיע אותי, אלא רק ירדו עלי.
וזה כל כך מתסכל לפעמים. יש פעמים שבהן אני באמת רוצה לפרוק ואין לי למי, ואם אני מנסה לפרוק למישהו, לא משנה מי, הוא לא יודע איך לעזור לי ומה לומר.
אף אחד.
אוף.

אגב אנונימית שדיברה על התמכרות לכאב נפשי, זה לא מוזר, ראיתי פעם סרט שהסביר על זה. זה כי רגשות הם כי כימיקלים (אם זאת המילה הנכונה) שהמוח מייצר והם מתפשטים לתאים, משהו כזה אם אני זוכרת נכון. כנראה שזה לא מדוייק אבל זה משהו כזה. אז זה הגיוני להתמכר אליהם.