פריקה ומצב רוח רע

אני לא בקשר עם אנשים ובנים בכלל,תקופה שבלי חברים וחברה.(בעבר,גם שהיה לי חברות לא הייתי בקשר עם בנים בכלל.)
רק אחד שבכלל לא הרבה יוצא לנו להפגש, וכול מפגש אני באורות אחרי זה כמה ימים. אני שונאת אתזה שאין לי משו שירים אותי חוץ מכאלו דברים. נמאס לי להיות בלי חברה ואנשים סביבי. רק אני והמשפחה. וכול מה שאני מקבלת,אם זה יוצא רק פעם ב של מפגשים עם אנשים שבאמת כיף לי איתם .ואני לא רוצה שהאושר שלי יהיה תלוי במפגשים הככ קטנים האלו. ליטופ שבקושי נוגע. וכשהוא נוגע אני מסתנוורת יותר מידי וזקוקה לעוד-שאין לי.ובאיזה שהוא שלב זה גומר אותך. כי אפשר להסתפק בככ קצת. הנפש זקוקה ל100 אחוז של הערכה ואהבה.
נמאס לי להרגיש שהאושר שלי תלוי בבני אדם שמיסביבי,חיזוקים מבנים,הרגשה של נחשקת ושווה משו.
כול מה שאני עושה כול היום זה לדמיין את עצמי בסיטואציות עם אנשים שאני רוצה להיות סביבם. דברים שבחיים אני לא יחווה.
באתי מחברה של בנות ועברתי דירה ככה שנוצר נתק. אני מרגישה שאני צריכה משו אחר. אני השתנתי ולא משדרת על אותו הקו.
זה לא באמת מספק אותי.
נמאס לי לרצות ככ ולדמיין משו שבחיים לא יהיה לי.
חברה שבחיים לא תהייה איתי.
אני ככ מקנא בכולם.
אני שורדת יחסית למישי שלבד שנה.
אבל אני כבר לא מסוגלת להעסיק את עצמי יותר ולשמוח.(יש לי גם חרדה להתחיל דברים חדשים,להתחבר לאנשים עבודות הכול)
יוצא שאני נכנסת מזה לדיכאון הרבה.
ואין לי מה לעשות אני מרגישה שהאושר שלי תלוי בכול מה שתיראתי.