לא מבינה אנשים לא מרגש או משהו כזה

דבר מוזר לחלוטין, בלתי ניתן להסבר.

כל אחד מתאבל בזמן שלו.

שימי תבורי אגב המקורי זה של lele pons (וזה גם הרבה יותר טוב)

זה ידוע.
בנים, לא מעכלים ישר.
הם מעדיפים להדחיק וכיביכול לזרוק את כל הרגשות לאלף אלפי עזאזל ולהנות ולהשתחרר ולשכוח. זו פעולה טיפשית מכיוון שזה פעולת זריקת רגשות במצב בומרנג או שכפי שציינת הם אחריי חודשיים פלוס חוזרים לאותו היום של הפרידה ונכנסים לדאון של החיים שלהם.
בנות לעומת זה, פועלות הפוך.
בנות חוות את הרגע הזה של הפרידה עם כל מה שנלווה לזה: בכי, שיחות עם חברות, דיכאון, סטוקר אחריו בכל רשת או אפליקציה חברתית קיימת וכו' וכו'.. ואז אחריי חודש חודשיים חצי שנה שנה או באיזה שהוא שלב הן מסיימות להתאבל כביכול ומשתחררות (באמת) מזה ועוברות הלאה בחייהן.
יחי ההבדל העצום.