למה יש משהו במקום שיהיה כלום?

איזה תסביך

ניתן תמיד להתפלסף

חשבתי על זה
אוקי..
אז בעצם , אם הבנתי נכון אתה אומר שיכולים להיות הרבה מאוד מצבים ורק מצב אחד מהם הוא מצב שאין כלום.
מה עם שאר המצבים?
אולי שאר המצבים הם פשוט גרסאות שונות של המצב ההפוך מ"אין", כלומר "יש"?
ולא הבנתי איך זה משנה את ההסתברות..

בנוסף לא הבנתי מה קשור מתכנן תבוני.

שואל השאלה:
אנסה להסביר את עצמי בצורה ברורה יותר.
השאלה שעלתה מולי היא "למה קיים משהו במקום שפשוט לא יהיה כלום?".
אז חשבתי על זה והבנתי שזה לא כזה מפליא.
אם נסתכל על "כלום" בצורה הסתברותית, "כלום" זה מצב אחד, אין כמה סוגים של "כלום", לעומת זאת, לקיום יש אין סוף צורות וסוגים, לכן, אם נסתכל על כך כאילו הוחלט באקראיות אם יהיה קיים משהו או יהיה "כלום" אז כמעט בוודאות יהיה קיים משהו.
תתעלמי מהחלק של אלוהים, הוא לא כזה נכון.

הבנתי ,
מסכימה

השאלה היא האם כלום הוא בסך הכל עוד מקרה, כמו קיום, או שקיימים שני מצבים: אין ויש, ובתוך היש קיימים תתי מצבים עם הסתברות נמוכה יותר מהכלום. כמו מחשב, שיכול להיות כבוי ויכול להיות דולק, אבל הוא יכול להיות דולק על סטיפס והוא יכול להיות דולק על שולה המוקשים ועוד אינספור אפשרויות. האם לסטיפס יש סיכוי שווה למחשב כבוי, או שהמחשב יכול להיות או כבוי או דולק, וסטיפס והשאר הם תתי מצבים בתוך מצב דולק?

שאלה מעניינת.
"כלום" זו הגדרה אנושית בדיוק כמו "זמן", "מרחב" או "מצב".
זהו יצר אנושי לחפש תמיד תשובה לשאלה, הרי איך היקום המופלא הזה פתאום נוצר באופן מקרי למדי במצב בו לא היה בכלל זמן או מרחב?
קשה למוח האנושי לתפוש מושגים כאלה. למען האמת, איני מצליחה לענות על שאלת הבריאה היות ואין לי השכלה בפיסיקה על מנת להבין עד הסוף תאוריות מסוימות ביניהן המפץ הגדול ואני לא נמהרת לספק תשובה לשאלה זו על אף יצר הסקרנות.
אם הבנתי נכון את דברייך, לדעתך "כלום" זה מן מצב נוסף תחת "קיים" ואם אין כלום בהכרח יש קיום מסוים.
קשה לענות על כך מפני שהשכל האנושי הוא מוגבל ויש מושגים שאנו לא מסוגלים לתפוש וכמו כן "כלום" או "קיום" אלה הגדרות שהגינו בעצמנו.
אם תרצה תעשה ניסוי נחמד ותקפיד לעשות כל שלב לפני שאתה קורא את הבא אחריו:
1. דמיין 5 תפוחים
2. דמיין 20 תפוחים
3. דמיין 100 תפוחים
4. דמיין 1000 תפוחים
5. דמיין 100,000 תפוחים
6. דמיין 1,000,000 תפוחים
7. דמיין 2,000,000 תפוחים
8. דמיין 1,000,000,000,000 תפוחים
האם בשלב מסויים התמונה בראשך נשארה אותו הדבר? זה מפני שלמוח האנושי קשה לתפוש מושגים כאלה ומספרים כאלה גדולים בייחוד שמדובר באינסוף למשל.

שואל השאלה:
אני מניח שההתלפגות אחידה מאחר וברגע שאני אומר שהיא לא אחידה אני בעצם כבר נותן תכונות וברגע שאני נותן תכונות אני יכול שוב לשאול "אז מאיפה התכונות האלה הגיעו", ברגע שהכל אקראי אין באמת תכונות, הכל יכול לקרות באותה מידה.

אני מניח שעצם הקיום שלנו, זה גרם לכך שיהיה משהו.
גם כלום כלום, זה בעצם משהו לא? כי כלום זה חוסר של משהו, כלומר גם שאתה מסתכל על צנצנת ריקה, יש בה ריק... אז אני חושב שבכלל לא יכול להיות קיים "כלום" או שאולי כן, וזה גם תלוי בהגדרה שלנו לכלום. וגם אם יש כלום, אני חושב שהמוח שלנו לא מסוגל לתפוס "כלום", זה נתון למגבלות של המוח שלנו, כי בכל זאת, אנחנו אלו שמרגישים את היקום ו"מבינים" אותו, ויותר מזה, מגדירים הגדרות שיתאימו להבנה ולצרכים שלנו. וזה מחזיר אותי למשפט הראשון שעצם הקיום שלנו ביקום, גורם לכך שיהיו דברים.
תחשוב שאם לא היינו קיימים, מי היה "מודע" לקיום של היקום, אין מי שיתבונן בו ויבין אותו. הוא סתם פשוט היה שם, בלי שיצפו בו.
אתה מדבר על כל שההסתברות שיהיה כלום זה אחד חלקי אינסוף, אבל מה ההגדרה של כלום?

אין אלוהים ויש כי ככה קרה

אמלה