די אני לא יכולה יותר! אני בדיכאון וממש רע לי אין מי שיעזור לי

אני כן בטיפול אבל זה לא עוזר לי כי ברגע שאני נכנסת לטיפול אני כאילו עסוקה במשהו ואז אני לא באמת מרגישה את מה שאני מרגישה כשאני בבית אז אני רק מדברת ל מה שאני מרגישה כשאני בבית. אני לא מרגישה הכי פתוחה שיש בטיפול ואת האמת שפשוט אין לי כוח לזה, אני לא רואה איך זה עוזר לי. לפני החופש לפחות הייתי בבית ספר מוקפת במורים והייתה גם יועצת, רכזת שכבה, פסיכולוגית של בית ספר אז כשהרגשתי ממש רע היה לי למי לפנות שיעזור אפילו בקצת ברגע שזה קורה. לפחות תוך כדי שדיברתי הרגשתי קצת יותר טוב למרות שבטווח הארוך ואחרי לא נראה לי שהיית הרבה השפעה. הקטע הוא שבגלל שאמרתי בבית ספר אמירה אובדניות עשו לי הערכת סיכון אובדנות ודיכאון. ומאז זה נעשה קצת יותר גרוע, אני חושבת שאז הרגשתי את זה יותר חזק את הדיכאון והרצון למות אבל עכשיו זה יותר חלש כי התעייפתי. אבל נגיד אני זוכרת ששאלו אותי אם חשבתי על איך להתאבד (לא תוכנית פעולה, לא כוונה, רק אם חשבתי איך אפשר לעשות את זה גם אם ללא כוונה). התשובה הייתה לא ובזמן האחרון אני כן חושבת על זה, ללא כוונה. פשוט כל פעם שאני מרגישה שאני רוצה למות אני מריצה את זה בראש. אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות וכלום אבל כלום לא עוזר לי. אני רוצה להחליף מטפלת אבל די אין לי כוח לזה, שום דבר לא יעבוד ואין לי סבלנות לזה.