מרגישה שאין משמעות לחיים..החופש הזה הרג אותי ממחשבות על זה.

אני משתגעת להיות בבית כל היום בחופש אבל אני יודעת שגם אם אני אצא זה לא יעזור לי.
אני מרגישה כאילו השגרה של כולנו זה פשוט:לקום,לעבוד,לחזור,לצאת קצת עם חברים לפעמים וזהו.
זה משגע אותי שאין משמעות לחיים.
אין לי בשביל מה לקום בבוקר..
אני לא מפסיקה לבכות.

ואני בכלל לא עובדת אז בכלל אני משתגעת מזה שאני כל היום בבית.כל החברים שלי עןבדים ואנחנו בקושי נפגשים ואני לא יודעת איך להעסיק את עצמי.
אבל למרות הכול אני יודעת שגם אם אני אשיג עבודה זה לא ישתנה.
אני גם קצת ביישנית ולא אוהבת להיות עם הרבה אנשים..אז עבודה לא הפתרון.

יש לי מישהו שאני דלוקה עליו ורק בגללו אני יוצאת והוא העלה לי את הביטחון וממש שינה אותי(הוא לא יודע).
לפני זה גם לא אהבתי לצאת..רק בגללו התחלתי.
ועכשיו הוא עובד ואני בקושי רואה אותו ואני לא מרגישה טוב נפשית.
אני כל היום חושבת על כל הדברים האלה ובוכה.
לא יודעת מהלעשות.
הייתי רוצה שימשיך הבית ספר רק בשביל לראות את כולם ולקום בשביל משהו.
לא יודעת מה לעשות כבר..

יש פה כאלה שמזדהים?שמרגישים כאילו החופש הורג אותם ממחשבות על החיים?