קשה לי מאוד מבחינה חברתית

אמא שלי לא מסכימה לי ללכת עם פזור ועם בגדים קצרים מידי (מכנסונים וכו') כי היא דואגת לי אבל היא הורסת לי כי זה הופך אותי לממש מכוערת.. כל המקובלים מרכלים עלי וכל הזמן צועקים עלי ומעליבים אותי נמאס לי כבר מבית ספר! שנה הבאה אני עוברת לחטיבה ואני ממש שמחה שאני נפרדת מהשכבה המעצבנת שלי אבל אין לי חברות.. אני לא יודעת מי חברה שלי ומי לא, מי צוחקת עלי ומי חברה שלי באמת.. רק אחת שהייתי סתומה ולא רשמתי שתהיה איתי בכיתה כי אמא שלי אמרה לי לא לרשום והקשבתי לה לצערי (כי היא שונאת אותה) אז אני מתחילה בית ספר לבד לגמרי בלי אך אחד.. אני מרגישה שאני יהיה בודדה.. כל החופש אני יתקע בבית ולא יהיה לי מה לעשות ועם מי להפגש.. אני פשוט כל כך אבודה בתוך עצמי;( אני מרחיקה ממני ילדים כי אני לא שולטת בעצמי וכל הזמן כועסת ומדברת מגעיל ומתחרטת אחרי זה (ברמה של בכי על מה שאני אמרתי).
אני אבודה. מה לעשות?