זה כנראה הולך להישמע ממש אובססיבי אבל אני בימים האחרונים ממש מרוסקת. עוד מעט נגמרת השנה, אני מסיימת ט' ועולה לתיכון ..

כך שכל הרכב הכיתה משתנה. בכללי אני מתה על הילדים בכיתה שלי, אני מרגישה שם כלכך בנוח ואהובה ומרגישה בטוחה ושאני במקום הנכון בשבילי. שנה שעברה הייתה לי שנה ממש לא פשוטה. היה לי ממש קשה מכל הבחינות, חברתית, בלימודים, הייתי מגיעה לבית ספר בלי חשק ובוכה כל יום אחרי. עבר אלינו מישהו חדש לכיתה באמצע שנה שעברה, היו בינינו כמה מילים, כמה מבטים ומאז ממש נהיה לי קראש עליו.
הוא שינה הכל. התחיל להיות לי כיף בבית ספר ומן מטרה לבוא לבית ספר. היום אני הרבה יותר מדברת איתו ובאמת שעם הזמן אנחנו הרבה יותר מדברים ונפתחים אחד מול השני. אוכלת אותי המחשבה שעוד כמה שבועות זה נגמר ושלא נהיה כנראה בקשר יותר. אני ממש אוהבת אותו, ראיתי גם שבברכות סוף שנה הוא רשם לי ברכה ממש מרגשת ורשם דברים ממש אמיתיים שרואים שהם מכל הלב. הוא פשוט הפך את בית ספר בשבילי למקום הרבה יותר כיפי לבוא אליו.
אני ממש מבואסת שזה הולך להיגמר בקרוב.
מישהו? איך אני אמורה עכשיו להתמודד עם זה?
ואם ארצה, יש לכם רעיונות על איך אוכל לשמור איתו על קשר? (אני יודעת שזה נשמע אובססיבי ומוגזם והכל אבל זה באמת מה שאני מרגישה).